חלום על בריחה…

ושוב, אני מדברת עם חברתי הטובה ביותר בווטצאפ, מחייכת ומגחכת בשקט מהדבר שעליו אנו מדברות.
'לילה טובה' כתבתי לה, מוסיפה לב וסוגרת את המסך של הגלקסי ונשכבתי לאחור על המיטה שליף מסדרת על עצמי את השמיכה ומחבקת את בובת הכלב הפרוותי שקניתי כאשר נסעתי ברכבת לחברה שאיתה דיברתי לפני מספר שניות.
התבוננתי בתקרה הלבנה שבעוד האור סגור, נראתה שחורה ואפלה.
עיניי נעצמו.
נרדמתי.
עיניי נפתחו, בבת אחת, התחלתי לרוץ, רצתי לאורך רחוב זר שאפילו שאת שמו איני יודעת ובטח שלא את העיר או הארץ שבה אני נמצאת
רגלי נסעו אותי בין סמטאות חשוכות לרחובות עם פנסי רחוב שברגע שהתקרבתי אליהם האור נכבה כאילו המנורה נשרפה בפנים, אך כאשר התרחקתי מספיק, האור חזר והאיר את הרחוב כולו כמו קודם לכן.
המשכתי לרוץ, שואפת את ריח הים בקרבת מקום, לא הבטתי לאחור.
אומנם לא ידעתי ממה אני בורחת, אך אם אני רצה כה מהר זה בוודאי אינו דבר טוב…
שמעתי יריות, כדור פגע בעמוד שהיה לידי, האחר עבר צמוד לשערי החום שתנופף במהירות מאחורי.
ואז, כשלתי, כדור פגע בגבי, דם אדום הרטיב על כפות ידיי שנחו על בטני.
כן, הכדור יצא מהצד השני של גופי אשר פגע באדמה, צרחה אילמת נפלטה מפי, שלולית דם נוצרה סביבי.
הכאב היה אדיר אך עמום יחדיו, הכל נעשה מעורפל סביבי..
הכל נדם, גם רעש המכוניות שהתקרבו, גם הצחוק המטורף של האיש שירע בי את הכדור, הכל נעלם.
היללה החרישה של הכלב בחצר ורחש הגלים שתנפצו.
הכל נעשה שחור, לא שמעתי יותר כלום…