החיים על פי שיר-פרק 22(:

מנקודת המבט של שיר:
עדן התקשרה אלי כולה בלחץ שגיא רב מכות.
שמתי כפכפים לא עניין אותי איך אני נראת, יצאתי מהבית והתחלתי לרוץ לכיוון הפארק.
אחרי חמש דקות של ריצה ראיתי את עדן מנסה להפריד בינהם, ועוד כמה אנשים אבל אף אחד לא הצליח רק לי יש שיטה טובה להרגיע את גיא.
"גיא… גיא זאת שיר! תחשוב עם היית רוצה שיעשו אותו דבר לאחותך או לחבר קרוב שלך?!" צעקתי והוא החל להרפות את ידיו ושיחרר את המסכן שחנק.
"מה את עושה פה? לכי הביתה שיר" אמר וראו בפניו דאגה.
"מצטער גבר, לא יקרה שוב" אמרה הבחור שרב איתו מכות ונתן לו חיבוק גברים והלך, אוקי? אני בחיים לא יבין בנים.
עדן הסתכלה על גיא וגיא הסתכל על עדן ואני הרגשתי לא קשורה.
"טוב.. אחרי שסיימתי את עבודתי.. אני אלך עכשיו" אמרתי והתחלתי ללכת אחורה.
"ביי לילה טוב" אמר עדן וחייכה
"לילה טוב, נפגש בבית" אמר גיא.
-כעבור שבוע-
היום זה תחילת הלימודים השנה השניה שלי בבית הספר.
קמתי בבוקר, שטפתי פנים והתקלחתי, יבשתי את השיער והוצאתי בגדים מהארון..
'מכנס קצר או ג'ינס?' חשבתי לעצמי בסוף בחרתי בג'ינס קרעים כחול, וחולצת בית ספר לבנה קיפלתי אותה ככה שיראו קצת מהבטן שלי. לקחתי את תיק הצד של אדידס שלי…
עשיתי פן התאפרתי וירדתי למטה. ראיתי שגיא כבר מוכן "בוקר טוב פרינססה" אמר
"בוקר טוב" פיהקתי "איפה אמא?" שאלתי
"יצאה כבר לעבוד" אמר "יאאלה זהו סיימת את אירגוני הבוקר שלך?" שאל
"כן, יאאלה בוא נצא" אמרתי וסיימתי לשתות את הקפה שלי.
הגענו לבית ספר וגיא פנה למחששה לעשן, אני עליתי לכתה וראיתי את נויה ועדן בצד וחבורת בנות מתקבצת סביב ילדה אחת מי עם לא מורן.
"בוקר טוב" חייכתי לעדן ונויה
"בוקר" חייכו אלי, ישבתי לידם בכתה, דיברנו ואז גל נכנס לכתה הוא התקרב לכיוון שלי.
"שי…" בא להגיד אבל מורן תפסה אותו
"גלוש!!!" צרחה כל הכתה והעיפה את קבוצת הבנות שהייתה לידה "התגעגעתי אליך" חייכה וחיבקה אותו הכעס הציף אותי מה היא עושה לי בכוונה?! מה כבר עשיתי לה?!
היא שיחררה אותו מהחיבוק והוא בא לשבת איתי עם נויה ועדן.
"בוקר טוב" חייך
"בוקר טוב" חייכנו
"אפשר לדבר איתך?" פנה אלי ואז בדיוק היה צלצול
"בהפסקה טוב?" שאלתי
"טוב" חייך והתיישב במקום שלו.
אני ישבתי ליד עדן ונויה ישבה ליד בן,וואלה לא יודעת מה קורה איתם.
המורה נכנסה לכתה והתחילה לדבר על חוקים, מה מותר מה אסור, מה נעשה השנה איך תעבור השנה..
"ועכשיו קבלו את מורן אטיאס, תלמידה שכבר הייתה פה ועזבה ושוב חזרה, לקבל אותה יפה" אמרה המורה והיא קמה וכולם הסתכלו עליה, יבאבא איזה מכוערת.
אחרי שעתיים היה צלצול להפסקה, גל עמד כניסה לכתה וכנראה חיכה שאני יקום.
"ועכשיו אפשר לדבר?" שאל
"לא, כי אני מדברת איתו" אמרה מורן וזהו העצבים כבר עלו לי עד פה.
"מה נראה לך?! הוא בכלל לא רוצה לדבר איתך, תני סיבוב ותלכי מה את לא קולטת?!" צעקתי וכל מי שהיה בכתה ובמסדרון נעמד במקומו
"מה את אומרת?" אמרה ועשתה פוזה כזאת מעצבנת
"מה שאת שומעת, חתיכת זונה" אמרתי לה וגיא ניסה לקחת אותי לצד
"אני זונה?!" שאלה
"את באמת מצפה שאני יענה לך על זה?!" צעקתי גם אני
"שיר בואי" אמר גל וניסה להזיז אותי
"לא שום בואי, היא רוצה לפתוח את זה פה אין לי בעיה!!" צעקתי
"תפתחי!" צעקה
"לפתוח כמו שפתחו אותך.. באילת איזה מיליון פעם?!" צעקתי כדי שכולם ישמעו אותי
היא נהייתה אדומה ולא הוציאה מילה מהפה.
"עכשיו אפשר ללכת" אמרתי לגל והסתובבתי והלכנו ביחד. מה נראה לה?! אני אחת מהשפוטות שלה שתקשיב לה ותעשה כל דבר? יש לה טעות!!
"מה קרה שמה?" צחק גל
"לא יודעת מה איתך אותי זה לא מצחיק" אמרתי ועיקמתי פרצוף
"טוב בואי" אמר וחיבק אותי אוי איזה חמוד הוא!!
"אני אוהב אותך" אמר אחרי כמה שניות הסתכלתי עליו מלמטה כזה כי הוא ממש גבוה, אני מגיע לחזה שלו.
"תאמת.. גם אני אוהבת אותך" חייכתי הוא התקרב אלי והתנשקנו סוף סוף.
"מצטערת להפריע לזוג יונים, אבל מאמי המנהלת קוראת לנו" אמרה מורן מאחורה חייבת להרוס.
היא הלכה לפני ואני הלכתי בצד וגל הלך עם גיא למחששה.
אני וגברת שרמוטה נכנסנו לחדר של המנהלת והתיישבנו על הכיסאות.
"כבר על היום הראשון את עושה בעיות?" צעקה עלי המנהלת
"לא אשמתי שהיא התחילה!!!" צעקתי גם אני
"אל תצעקי עלי!" צעקה המנהלת
"לך מותר לי אסור? פ'ח ט'ח" אמרתי
"גברת הלוי!!!" צעקה ודפקה את ידה על השולחן.
"אולי תשאלי אותה למה היא חייבת להתערב לי בחיים?!" אמרתי
"מורן למה את מתערבת לה בחיים?" שאלה
"לא מתערבת.. ככה את מכירה אותי. אני תלמידה טוב מה קורה לך" אמרה בקול שונה ממה שיש לה
"מורן את יכולה לחזור לכתה שיר את מושעה לשלושה ימים" אמרה וחתמה על טופס.
"אני לא מאמינה!!!" צעקתי מורן חיחיכה חיוך קטן כזה יואו !!!!
"מה את בסדר בראש?! כולה היום הראשון ללימודים אז צעקתי על התלמידה הכי טובה שלך מה קרה?!"צעקתי על המנהלת המטומטמת
"תלכי ותני את זה להורים" אמרה המנהלת והתעלמה ממה שאמרתי.
יצאתי מהמשרד שלה בזעם, לחפש את גיא ולקחת מפתח לבית, הייתי עצבנית מתמיד שלא עניין אותי כלום!!!
"מה לאן את הולכת?" שאלה אותי עדן
"הביתה" עניתי ברוגע
"מה למה?" שאלה
"השעו את חברה שלך לשלושה ימים.. מגיע לי מזל טוב" צחקתי והיא אחרי
"כבר?!" צחקה
"בגלל המורן הזונה הזאת!!!" אמרתי, הגענו למחששה וראיתי שמה את גל, רון,מאור ואבישי.
גל קם לכיווני ונתן לי נשיקה, רון השתעל מהסגריה שלו, אע מגיעה לו שיחנק גם!!
"אני צריכה מפתח לבית" אמרתי
"מה קרה עוד לא סיימנו" אמר מאור
"השעו אותי" אמרתי
"מה עשו לך?!" צעק
"השעו אותי, לאיית לך?" הייתי עצבנית
"למה מה קרה?" שאל
"רבתי.." אמרתי בשקט
"עם מי?" שאל מאור
"זה באמת משנה עכשיו?! נמאס לי אני גם רוצה מפתח לבית!!" צעקתי
"כן זה משנה עם מי רבת?" שאל
"מורן" אמרתי ובעטתי באבנים.
"אני נשבע לך שעם זה בגללך.." אמר גיא ופנה לרון.
"לא זה לא בגללו" אמרתי "זהו נגמרה החקירה? אפשר מפתח?" שאלתי
"קחי" אמר ונתן לי מפתח.
אמרתי להתראות לעדן ולנויה, ויצאתי משטח בית הכלא.
הגעתי הביתה ופתחתי את הדלת וראיתי את אמא שלי,אריק, אבא שלי ורונית, אוקיי מה?!