תזכר בפעם, שם…

רוצה לשכוח מהכל, לא מסתכלת לאחור,
עזבתי תנסה קצת להבין אותי.
שמעתי שהיית פה ושם,
אמרו שראו אותך, שהיית כאן,
ואני חשבתי ששכחת;
אך שוב זה אתה, זיכרון ישן.

רציתי לצעוק הכל,כלל שיש לי על הלב,
רציתי שמישהו ישמע…
זוכר איך הייתי נעלמת, זה לא היה מקרי,
זוכר איך נפרדנו, זה היה הגיוני.
אתה יותר מידי טוב, אני יותר מידי רעה,
מחזיקה בך כמו בובה קטנה.

את ליבי השארתי מאחור, באותו מקום אהוב,
אליו כבר לא אחזור.
אני לא עושה דברים פעמיים, לכן לא אוהב אותך שנית.
את הרגשות שבתוכי חסמתי,
סגרתי במכסה את צנצנת הזכוכית.

אל תעשה את זה, ממילא קשה לי להרפות.
אל תיתן לי לשמוע את קולך, אני רק אבכה דמעות.
אני לא רוצה לזכור שוב את פנייך,
הם מעלים זיכרונות ישנים.
אני לא רוצה להיזכר בשמועות יותר,
לשמוע את מה שכולם אומרים.

אולי כי למדתי מזה לא אומר שהשתנתי.
אני אותה אחת מפעם, שליבה היה ונשאר אותו דבר.
זה לא משהו שיש בכוחי לשכוח,
כי זה לא משהו שאני יכולה עליו לסלוח.

את ליבי השארתי מאחור, באותו מקום אהוב,
אליו כבר לא אחזור.
אני לא עושה דברים פעמיים, לכן לא אוהב אותך שנית.
את הרגשות שבתוכי חסמתי,
סגרתי במכסה את צנצנת הזכוכית.

תזכור ילדות קטנה, מגלשה, נדנדה וילדה.
איך למדנו, גדלנו, התבגרנו.
תזכור צחוק ומשחק, שהיינו בנינו תמיד.
ועכשיו זו רק אני, שנשארה לבד לכתוב את זה,
את המכתב האחרון שאתה רצית, לפני שעזבת,
והפעם לתמיד.