אהבה ישנה ואחריה חדשה פרק 7

אחרי שראיתי את מה שראיתי הסתובבתי לענבל ושני שבדיוק ראו את זה ושאלתי בתקיפות את ענבל:
"את ידעת על זה?"
"אני כל כך מצטערת נועה!!הוא השביע אותי לא לגלות אני נורא מצטערת לא רציתי שתגלי ככה!!הוא אמר לי שהוא…"
לא נתתי לה להמשיך הייתי כל כך מעוצבנת אז יצאתי החוצה מהקניון ופשוט רצתי וחשבתי…
באותו רגע הצטערתי שבאתי עם נעלי עקב הצטערתי שבאתי לקניון הצטערתי שבכלל איתי את זה…
ובאותו רגע שנאתי את ענבל על זה שהיא לא גילתה לי את תומר שככה התנהג אליי וגרם לי אשליות ואת שירן. (למי שלא זוכר מי זאת שירן: שירן היא אחת מהחברות הטובות שלי אבל לא כל כך קרובות…) לא ידעתי לאן אני רצה לא הסתכלתי הרגליים שלי לקחו אותי לבדן…
כשסוף סוף הגעתי לאן שהרגליים שלי נשאו אותי ראיתי שהגעתי לגן החיות.
שילמתי על כרטיס נכנסתי ופניתי ישר אל המום שכל פעם שאני עצובה אני באה אליו.
ביתן הפינגווינים.
ישבתי שמה שעה..
שעתיים…
שלוש….
ולא עשיתי כלום חוץ מלחשוב.
ידעתי רק שני דברים…
אין מצב אבל פשוט אין מצב שאני הולכת מחר לבית הספר…
אני צריכה לדבר עם ענבל…אחרי שאני ארגע…
ובאותו רגע פשוט פרצו הדמעות מעיני ולא יכולתי להירגע.
האייפון שלי רטט כל שתי שניות מודיע על אס.אם.אסים ושיחות נכנסות אבל ידעתי שאני לא יוכל לענות לאף אחד כרגע.
כעבור חצי שעה הודיעו שעוד חצי שעה סוגרים את גן החיות אז הלכתי לשירותים והבטתי בעצמי במראה.
הייתי פרועה וכל האיפור שלי נזל לי על הפנים.
תיקנתי את האיפור ויצאתי מגן החיות..
בדרך הביתה הסתכלתי באייפון וראיתי הודעות מענבל שני אמא שלי ואפילו תומר… מחקתי את כולם.
בדרך חשבתי איך הוא יכול לאהוב את שירן על פני? זה לא ששירן לא יפה.. היא כן אבל… אני לא יודעת להסביר.
הייתי כל כך שקועה במחשבות שלא ראיתי אף אחד מלפני
ואז פתאום…
נתקעתי במישהו..