משנה מקום משנה מזל פרק 10

משנה מקום משנה מזל – פרק 10

*נקודת מבט – כריס*
"הגענו" אמרתי בקול מלא עצב כשעמדנו בשביל ביתה של אמה. 
"כן" אמרה ונאנחה. 
"אז… נתראה?" שאלתי וגירדתי את עורפי בעצבנות. 
"אני מניחה. ביי כריס" אמרה והתחילה ללכת לכיוון הדלת. לא התכוונתי ללכת עד שאראה שהיא נכנסת באופן בטוח לביתה. כן, כזה אני.. מגונן.  
"אממ… כריס?" שאלה לפתע אמה כשעמדה כבר ליד דלתה והסתובבה אליי. 
"רוצה לבוא אליי? זאת אומרת.. ההורים שלי לא בבית. אז אם לך מה לעשות ואתה רוצה-" התחילה לומר אך קטעתי אותה. 
"אני אשמח" אמרתי וחייכתי חיוך מאוזן לאוזן. היא הזמינה אותי אליה הביתה !!! 
טוב, תתעשת על עצמך כריס! תגיד משהו! תזוז! תנשום!
"אתה רוצה את זה בכתב?" שאלה אמה עם חיוך והוציאה אותי ממחשבותיי.
נכנסנו לבית שלה, אני עדיין לא זכיתי לראות אותו מבפנים.. עד עכשיו ראיתי אותו רק מבחוץ, אני לא יודע למה היא אמרה לי לבוא אליה..אולי כי היא רחמה עלי?
או אולי כי היא באמת חושבת שאני נחמד, מה שלא נראה לי. אני חושב שהיא יותר בקטע של אדם. מה יש בו שתמיד מצליח לגרום לבנות לרדוף אחריו?
נכנסנו באיטיות לבית שלה, בחנתי מקרוב את כל הרהיטים שהם כבר הספיקו להביא. 
"רוצה שאני יעשה לך סיור בבית? אומנם הוא לא כזה מדהים, אבל… אתה יודע" אמה אמרה מחייכת ומוציאה אותי ממחשובתיי. 
"ברור…" אמרתי, לא באמת אכפת לי מה נעשה, העיקר שאני יהיה איתה.
הכל נראה מדהים, אני ואמה לבד בלי הפרעות, אבל אז, דווקא שחשבתי שהכול מסתדר. הפלאפון שלי צלצל.
זה היה אח שלי.  
"הלו?" שאלתי בעייפות מובהקת. למה הוא חייב להרוס לי הכל? 
"היי כריס, איפה אתה?" שמעתי את קולו הלחוץ של אחי מבעד לטלפון. 
"אצל חברה, משהו דחוף?" שאלתי, מנסה לגרום לו להגיע לעיקר. 
"כן, אני צריך שתחזור הביתה. אני וליילה צריכים ללכת ואין מי שישמור על אחותה הקטנה. אתה חייב לעזור לי" אמר בקול מתחנן. 
"נו באמת!" אמרתי מתוסכל.
"אז תגיע?" שאל בקול מלא תקווה. 
"יש לי ברירה?"
"יופי, אז אנחנו צריכים לצאת עוד רבע שעה תזדרז." אמר, ועם זה סיים את השיחה. 
נו, מסתבר שככה נגמרת השהות שלי אצל אמה.  
דרך אגב, אם כבר מדברים עליה, איפה היא?
התחלתי לחפש אותה במסדרונות הבית עד שמצאתי אותה במטבח. 
"אמה," אמרתי בקול צרוד כאשר הוציאה כוסות מארון המטבח שלה.
"כן, ענבים או קולה?" שאלה בחיוך. 
"אני צריך ללכת, אח שלי אומר לי שאני צריך ללכת ה…הביתה…" אמרתי בקול מהסס.
אני לא מאמין שעד שיש לי סיכוי להתקרב אליה אני צריך ללכת. אלוהים שונא אותי.
"האה, ב..בסדר" אמרה מגמגמת. אני חושב שפגעתי בה.
"אני מצט.. מצטער…" אמרתי נבוך, הרגשתי איך הצבע האדום מתפס על פני.
"זה בסדר כריס! תהיה גם פעם אחרת, בכל זאת… אנחנו גרים קרוב. יהיו עוד מלא הזדמנויות…" אמרה מחייכת שוב, חיוך כזה שגורם לך לחייך חזרה.
"חסר לך ולא" אמרתי בחיוך וקרצתי. 
"נתראה מחר בבוקר?" שאלה והתקרבה אליי. 
"ב..בטח, אני אבוא.. לאסוף אותך" אמרתי בגמגום. כל פעם שהיא לידי משום מה אני מתנהג כמו אידיוט. 
"יופי" אמרה וחיבקה אותי. 
לא חשבתי פעמיים וחיבקתי בחזרה, שיערה הארוך הריח כל כך טוב מקרוב. 
לרגע שכחתי איך מפסיקים לחבק. 
"נתראה" אמרה ועצרה את החיבוק.
"נתראה" אמרתי והתקדמתי לכיוון הדלת. 

*נקודת מבט – אמה*
"נתראה" כריס אמר ויצא מהבית. 
לעזאזל! אלוהים שונא אותי! למה דווקא כשהוא פה איתי לבד הוא צריך ללכת?
התחלתי להסתובב בבית בחוסר מעש, הבושם של כריס עדיין היה נוכח. 
הוא הריח ממש טוב, לא כמו אדם. 
עמדתי ליד החלון ולפתע הבחנתי בשתי אנשים הולכים יד ביד ברחוב. הם נראו לי מוכרים אך לא ידעתי למה, עד שעמדו מתחת לחלוני. הם היו אדם ומלאני.
הם לא ראו אותי, תודה לאל. הם המשיכו ללכת כמו זוג אוהבים ברחוב. 
לרגע שכחתי למה הסכמתי לצאת לדייט עם גבר תפוס… 
הא נכון, זה לא דייט, זה ׳מפגש חברי׳. 
רק נקווה שלא יצא כלום מהדבר הזה. 
אני לא רוצה לעמוד בן זוג אוהבים