בריחה תמידית…
לרוץ.
לרוץ,לרוץ,לרוץ!!!
כמה שיותר מהר.
כמה שיותר רחוק.
הרוח מעיפה את שערותי אחורה ואת דמעותי גם כן.
אני ממשיכה לרוץ,לא מסתכלת לאחור,אפילו לא לשניה.
השאלה היא לא מפני מי אני בורחת,אלא מפני מה-עוד שאלה ללא תשובה.
מהפחד?
מהחשש?
מהמבוכה?
אני לא יודעת.
אולי מהכול.
אני לא יודעת איפה אני,זה גם לא מענין אותי,אני לא יודעת כמה זמן אני רצה ככה,באיזה כיוון,אם יש סיכוי…
אני יודעת שקשה לי וכואב לי.
אני גם יודעת שלא אכפת לי.
אני עוצרת,כן,עוצרת,סוף סוף אני עוצרת.
טעות.
ברגע שאני עוצרת,אפילו לשנייה,רגלי קורסות מתחתי,אני נופלת.
לא בוכה.
כבר אין דמעות.
אני פשוט שוכבת בלי לזוז.
שניה,דקה,שעה,יממה,הרבה זמן,אני לא יודעת כמה בדיוק…
עובר הרבה זמן עד שאני מתאפסת אל עצמי,מתיישבת ומסתכלת סביבי.
מדבר.
אני צמאה.
כול כך צמאה.
אני צורחת,פעם ראשונה מאז שהתחלתי לברוח שאני צורחת.
לא מכאב,לא מצמא,לא מרעב.
אלא מתסכול.
עברתי את כול זה כדי למות מצמא?במדבר?
לא
פתאום אני מרגישה מין ליטוף קל על הגב,במהירות אני מסתובבת ותופסת את היצור המוזר,שעכשיו אני רואה שיש לו נוצות,כחולות וקרות,אני טופסת לו בנוצות ומנערת אותו.
"מי אתה?מה אתה?"אני צועקת וצורחת שוב ושוב.
"די,די
את מכאיבה לו
די,די
לתלוש את כנפיו"
לפתע אני שומעת שירה,אני מסתובבת ורואה עוד יצורים שכמותו רק שכנפיהם בצבעים שונים.
"מי אתם,מה אתם?"אני שואלת שוב,בקול שקט יותר ומניחה את היצור בעדינות על הרציפה.
"אנחנו יצורים אך אין לנו שם
לא נוכל לדבר
רק לשיר ולזמר
בואי איתנו אנו לך נעזור
נרפא את פצעיך
ונשיר לך מזמור"
קולם כול כך יפה כמו שירת מלאכים.
יצור אחד עם כנפיים ירוקות מושיט את ידו לעברי ואני לוקחת אותה,מגע ידו מרפא את הפצעים שבידי ומשדר לעברי חום נעים,מקל.
"מים,מים"אני אומרת חלושות אך היצור שומע אותי ומהנהן,בתוך כפחות ממאית שנייה אני מרגישה מים בפי,אני בולעת ועוד מים מגיעים לפי,אני עוצרת במקומי אך היצור ממשיך ללכת עדיין אוחז בידי, על כן גם אני ממשיכה ללכת,בולעת שוב ועוד מים מגיעים לפי,זה לא נפסק,שוב ושוב ושוב מעגל אין סופי.
"די,די,די,די!!!!!"אני מצליחה לומר בזמן שמים יוצאים מפי עם כול מילה.
"למה לא אמרת?
איך יכולתי לדעת?
תמיד עלייך לדעת
לומר בדיוק את מה שבא לך"המים נעלמו,והיצור משך אותי אחריו יתר מהר.
הגענו למקום משונה,אין איך לתאר אותו במילים.
מפחיד אך מעורר יריאת כבוד
עצום אך אם זאת יש בו דבר מה קלסטרופובי
היצור משך עוד קצת בידי ואז נעצר ונעמד מולי.
"כאן ניפרד
אני ואת
לך הוצמד
יצור חדש
כאן אצלינו שמות נותנים
אך ורק על פי צבעים
ועל כן ליצורך קוראים
זהב
כן,כך אנשים אומרים"היצור הירוק הלך ובמקמו בא זהב,עם כנפיים בצבע זהב בוהק,אני מושיטה את ידי ומלטפת את כנפיו.
"ברוכה הבאה,אני זהב,אני הוא היצור היחיד שלא יודע לשיר,לכן אני מדבר,כמוך.אני אהיה המלאך השומר שלך גבירתי"הוא קד קידה אך כשקם מקידתו הבזיק על פניו חיוך ספק משועש ספק אכזרי,אך במהרה החיוך נעלם והוא פונה להובילי לחדרי.
***
זמן מה עבר,וכבר למדתי שאולי הוא המלאך שלי אבל הוא לא שומר עלי,אחרי זמן במקום זה גם אני לא יכולתי לדבר,אלא רק לשיר,אחרי כל הזמן הזה הבנתי סוף סוף למה ברחתי פעם,ורציתי לעשות זאת שוב…
תגובות (22)
אהבתי את הסיפור.
אבל העלילה רצה מהר. תנסי לתאר את המקום בו היא רצה. לתאר יותר את "היצורים" ואת המקום שהם הביאו אותה אליו ומה הדמות חשבה באותם רגעים. אני לא רואה את מה שאת רואה ואת צריכה לספר לי את כל מה שאת רואה ומדמיינת. את צריכה לתאר הכל ואל תפחדי כמה שיותר תיאורים- זה יותר טוב! זה ייתן נפח לסיפור שלך.
(אני מקווה שלא נעלבת, זוהי רק הצעה לשיפור הסיפור )
חוץ מזה,
אהבתי את הסיפור ואני מחכה להמשך D:
רגע, יש לזה המשך, נכון?
ההעלילה רצה מהר כי במקור כתבתי את זה לתחרות סיפורים והיה הגבלה של 500 מילים אז לא יכולתי לעשות את זה ארוך יותר…
אני אנסה לכתוב המשך,לא חשבתי לעשות המשך עד עכשיו,אבל….מי יוןדע?
אני מקווה שיהיה לזה המשך (:
ואווווווווו שושששש כפרע עלייך!!!! הנה סטנלי ליידי מוחא לך כפייםם: כיף כף כיף כף! ואוו
מהזה יסיס בלבלב!
אומייגאד :O
זה פשוט מושלםםם!!!
אין דברים כאלה!
איזה כישרון וואי אני ממש אהבתי
הסיפור נתן לי חשק לקרוא עוד ועוד ועוד ולא להפסיק לקרוא אותו ושרק יהיה לו המשך ושהוא לא יגמר
וגם ממש ממש ממש אהבתי את הסוף,זה החלק שהכי אהבתי,אהבתי את הכל אבל הסוף הכי יפה
מהמם פשוט מהמם :) ♥
אוווווו את כישרונית *~*
יואו אין לך מושג עמה אהבתי את זה! ישבתי מרותקת, לא יכולתי להתייחס לאף אחד עד שסיימתי לקרוא והעלילה מדהימה, אני שקונה חושבת שכשהיא מהירה וקצרה יחסית זה יפה :)
כל הכבוד על הרעיון ^^ אני בטוחה שזכית בתחרות ההיא :]
לא שלחתי את הסיפור לתחרות הזאת כי איחרתי את המועד הגשה של הסיפור (*~*)
אני מקנאה.
אוי לא נורא :/ אבל אני בהחלט בטוחה שאם לא היית מאחרת היית מנצחת ^^
תודה רבה,זה נורא כיף לשמוע תגובות כאלו…
ואורין למה את מקנאה? את כותבת מושלם לפחות כמוני….
את הסיפור שלך קיבלו >< "
לי יש רק סיפור אחד, קיטשי ומשעמם בבחירת עורכים
לך יש רק סיפור אחד,מהמם ומושלם בבחירת העורכים
ולי עד לפני יום היה רק שיר אחד,קטן,מסכן בבחירת העורכים,אז מה?
יש מעט מעוד משתמשים שיש להם סיפורים בבחירת העורכים,ואת אחת מהם,אז שקט…
כתיבה כשרונית, באמת :)
הסיפור משמעותי ויפה, אבל מעט חסרים בו תיאורים.
אבל בכל אופן, אהבתי מאוד ונהינתי לקרוא :)
נהניתי **
הסיפור כתוב טוב (רק חסר רווח בין הפסיקים) הרעיון יפה וחדשני (יחסית), בקיצור: נורא נורא נהניתי. אולי היה עדיף לפרט יותר לגבי הסוף כי הפרטים שם לא כול-כך מובנים, אבל חוץ מזה אני לא מסכים עם המגיבים הקודמים שכתבו שצריך להאריך.
בואי נעזוב את העלילה בצד לרגע, הסיפור לא כתוב בפרוזה.
הסיפור אמור להיכתב בשורות ארוכות בהתאם ולא בקצרות כמו שיר (זה אחד מאפיינים הבסיסיים של סיפור).
בנוסף לכך, עלייך להשים רווח אחרי כל סימן פיסוק.
קחי את זה כביקורת בונה, בהצלחה D;
יואו זה מהמם!
יואו תקשיבי אני לא מבינה על מה כל התגובות שאת צריכה לתקן.
יצא לך מושלם!! אני מאוד אהבתי ונהנתי ליקרוא ומגיע לך להיות בבחירת העורכים!
אני מסכים בעיקר עם דניאל ועם התגובה הראשונה של סוליטר עכביש. הרעיון אומנם נחמד אבל חסרים רווחים בין הפסיקים והיה כדאי להאריך. בנוסף, ואני יוצא בהנחה שהשתמשת באפקט ה-'so what?', האפקט היה יכול להיות יותר אפקטיבי אם הכתיבה הייתה טובה יותר.
בכבוד רב, אינטלקטואל חביב לשעבר.