סיפורה של איה-פרק שני

הסתכלתי עליו בפנים כועסות והתכוונתי ללכת.
"איה, בואי רגע" אמר, נענעתי בראשי לשלילה.
"איה, עכשיו" אמר שוב.
"למה לי לבוא איתך? בשביל שתביא אותי ישר לשפוטים שלך ואז תרביצו לי? לא!" צעקתי ורצתי משם, טארין רץ אחריי.
"איה! איה!" צעק, שיחקתי אותה מתעלמת וקפצתי על הספסל.
"אין מצב שאני הולכת איתך" אמרתי בטון רגוע וכועס, טארין קפץ על הספסל.
"או שאת באה, או שאני אביא אותך בכוח" אמר בטון כועס ורגוע, כמו שלי.
"לא!" צעקתי והעפתי לו בעיטה בפרצוף, פערתי את עייני, איך אני מסוגלת לעשות דבר כזה?
"איה, את..את..את תשל…מי על..זה..!" אמר ורץ, קפצתי חזרה על האדמה והתחלתי ללכת.
"גברת איה הירש, למנהלת, עכשיו" אמר קול נשי ועבה מאחורי, הסתובבתי וראיתי את המורה שלי.
"אבל.." קטעתי את משפטי.
"עכשיו!" צעקה, הלכתי באי רצון למנהלת, בטח היא תצרח עלי כי הרבצתי לתלמיד הכי מקובל בשכבה.
נכנסתי למשרדה, היא ישבה מול שולחנה.
"איה, שבי" אמרה המנהלת, עיוותי את פרצופי בכעס והתיישבתי, המנהלת הוציאה מגילת קלף.
"מה זה?" שאלתי, המנהלת פתחה את המגילה והתחילה להקריא.
"במקום אחד, בעיירה אחת, גרה הילדה שמסוגלת להחיות את דת העורבים, ילדה ללא פחד, ללא חשש, אשר תעשה כמבוקש, תציל את העורבים ובעלי הכנף, ותזכה לנוצה אחת או שתיים, ילדה זו, אשר תשבע בכל אחת מכנפייה, תציל את המצב" סיימה להקריא, כנראה היא רצתה להקריא לי סיפור.
"איה" אמרה וקמה מן הכיסא שלה.
"מה?" שאלתי.
"בבקשה, תצילי את הדת שלנו" אמרה, הסתכלתי עלייה.
"הצחקת אותי, מה זה הסיפור המטומטם הזה?" אמרתי, לפתע ראיתי הבזק לבן, ואז ראיתי את המנהלת עם..כנפיים?!
"מ..מ..ה?!" צעקתי, המנהלת נעלמה משם, יצאתי מהמשרד.