משהו למחשבה – תקראו, תבינו! <3

איזה מדהים זה לפתוח את העיינים בבוקר,
איזה מדהים זה – שהלילה עובר בשנייה, שאפילו אי אפשר לדעת מתי נרדמים!
שכיוצאים החוצה ומשחקים מהצהריים עד לערב ולא שמים לב איך מאור יום נהיה חושך.
אנחנו יכולים לדבר, שבזכות שיניים ופה אנחנו מוציעים צלילים – אנחנו כמו מכונת נגינה – אנחנו גם יודעים לשיר. אנחנו יודעים לחקות, אנחנו יכולים איכשהו לדבר כמו מישהו אחר והוא אותו דבר. אנחנו יכולים ללמוד שפות ולתקשר אחד בין השני – שאנחנו הופכים לחברים טובים אחרי שאנחנו באים מערים והורים שונים. שבין כולנו יש משהו משותף. שאנחנו לומדים וזוכרים, ולא שוכחים – שאנחנו מבינים ומתגברים על הקשיים – שאנחנו לומדים על עצמינו ומבינים מי אנחנו – ושיום אחד אנחנו גבוהים יותר ושכעבור 10 שנים אנחנו לא זוכרים שום דבר מזווית ראייה של תינוק. שהשנים חולפות ואנחנו חושביים על המוות – מה זה המוות מה זו ההרגשה הקשה הזאת ? אנחנו שוכבים בתוך קבר, שנה אחרי שנה בלי סוף והסוף לא יגיע – הוא רק ימשיך, סוף הוא התחלה…. אף אחד לא סיפר לנו אם יש גן עדן באמת או שזו רק אמונה שאנחנו בעצם ממציאים או מישהו אחר… אחרי המוות לפי אמונות אנחנו הופכים למישהו אחר – וביינתים בחיים האלה אנחנו אומרים הכי טוב לי בחיים האלה- וכשחושבים על החיים הבאים באים אחרי זה עוד ואז מבינים שלעולם לא תפסיק לחיות – שכאילו "תחיה לנצח" – אבל אנחנו צריכים להודות על מה שיש לנו….
כי לפי אמונה של כל אחד מישהו ברא אותנו – והמישהו הזה חשב על הכל, על מישהו שיוליד אותנו, על זה שנוכל ללכת – על פה שנוכל לדבר על מנוחה ועל מרץ, על פרקי זמן –
שבועות, שנים, ימים וחודשים – מישהו חשב על הכל….
ואי אפשר לומר שאנחנו לא מרוצים ממי שאנחנו…..