חומת ברזל – פרק 4

ראיתי אותו. את אבא שלי. הוא היה שונה ממני ככ"ך… שער שחור כהה ועיניים קרות, חומות כהות מאוד,כמעט שחורות. הוא לבש בגדי מלכות של אומת האש. הוא לא חיבק, ולא הראה שום סימן לרגש כלשהו כלפיי. הוא היה מבהיל מאוד ולא נראה שמח במיוחד.

לפתע הוא צעק: "את לא הבת שלי!"

הוא ביקש מהשומרים משהו. השמורים תפסו אותי ואת דרווין.
"אבא, לא!"
"אל תקראי לי אבא!"

בתא שבו היינו, בכיתי ככ"ך חזק, שדרווין טען שהאדמה רועדת.
"אנחנו חייבים להשתחרר!" אמרתי. "אסור לוותר!".
ניקיתי את הדמעות. הן התופפו בשמים.
"את לא הבת שלי…" המילים האלה נתקעו בראשי. ביקשתי מאחד השומרים שיקרא למלך.
הוא הגיע.
כיוונתי לעברו ויריתי אש, פעם ראשונה מרצון ששלטתי בכוח הזה.
"עכשיו לך יש צלקת" אמרתי לו. הוא נראה כועס וירה לעברי, אך הדמעות, ששכבו על הרצפה הקרה של התא, התרוממו לתנועות ידי וחיצרו מעין מגן מים מפני האש.בסוף הוא ויתר והלך משם, מובס בפניי השומרים שלו.השתמשתי במי המגן שלי ויצרתי גליפ שהעיפו את השומרים. מים בכל מקום.
ואז אמר דרוין בהתרגשות "את האווטר!".
השתמשתי בכשפות אש בכדי להמיס את המתכת, אבל במקום זה נשרפו הכיסאות של השומרים
הכל נשרף. השתמשתי בכשפות מתכת. לא ידעתי אם אני יכולה לעשות את זה אבל הנה, המתכת מתעקמת.
"השתחררנו!" קראי בהתרגשות רצנו ורצנו עד שהגענו למרכבה. השתמשתי בכשפוךת אדמה לנטרל כל מי שהיה בדרכי.
"אל תספר לאיש שאני הואווטר!" אמרתי לדרווין.
הכרכרה לא הייתה שם יותר. חיפסנו את צוקו בכל החדרים, אבל הוא לא היה שם. חיפשנו אותו בתאים. לא חשוב שאיזה מקום בדקנו, ניתרלנו שומרים והצצנו, הוא לא היה שם. "אני פה…" נשמע קול חלש.
"זה בא משם!" קראתי. אני ודרווין רצנו עד שהגענו לתא.
בתא ראינו את…