חלום של מלאכים 35 -קצת שיכורים

"מה אתה עושה כאן?" שאל קולי. הרגשתי כאילו בזה הרגע נשמתי יצאה החוצה. עיניו הביעו מבוכה ועמידתו הייתה מעורערת, כאילו כל רגע הוא עומד ליפול.
"אני –אני לא יודע…" הוא הסתכל עליי.
"את בוכה?" מיהרתי לסלק את הדמעות מעיני ולהעלות מבט של 'אני בסדר' על פניי.
"עם מי דיברת מקודם?"
"אה, מה, אני – אני לא דיברתי עם אף אחד מקודם…" התחלתי למלמל בלחץ. מאיפה הוא יודע את זה?!
"את לא ממש משכנעת, את יודעת…" הוא אמר ברמיזה והתיישב על החול לידי. גופי נמתח כקפיץ וכל שריריי היו בהיכון לקום ולברוח.
"אני יודע שיכול להיות שעשיתי טעות, כל הלילה חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שאני לא מצטער על זה." הוא השקיף על השמיים ואור קטן זרח בעיניו, עדין, למשך כמה שניות ואז נמוג. "אני לא רוצה לפגוע בך, שכן אני יודע מה עלול לקרות ומה יאמרו. ציפיתי בך במשך הרבה זמן בבית, ואני גם יודע שיופייך סובב סביבו מלא נערים שם, בגן-עדן, לכן אני מבקש ממך עכשיו, אם את אינך אוה-"
"מה אתה עושה כאן?!" קטעה את דבריו שאלה זועמת.
השפלתי ראשי. באותו רגע ממש התפללתי לאדמה שתפתח פיה ותבלע אותי.
"יושב ומדבר עם אחותי, ואם אינך רואה, אתה קצת מפריע עכשיו!" סינן לעברו בזעם. Z נעמד על רגליו ומהצד השני B המשיך להתקדם לעברנו, והפעם הליכתו הייתה קצת יותר מהירה.
"ועל מה בדיוק אתם מדברים? אם מותר לשאול." אמר. הם היו במרחק צעד ממש, וחזותם בערה, כאילו עוד שנייה הם יושיטו את אגרופיהם ויכו אחד את השני.
"לא ענייניך," פלט בבוז.
"מה אתה עושה בכוכב הזה בכלל?! חשבתי שהבנת שהיא לא מוכנה לתת לך את השרשרת, אז מה אתה עוד עושה פה?" B הרהר שנייה בדבריו ואז אמר, "רגע, איך הגעת לכאן בכלל?" ענן עבה עצר מעלנו למעלה בשמיים והסתיר את פניו של Z. "מצטער אנג'י, אני חושב שנסיים את השיחה הזאת מאוחר יותר." הוא הניף את ידיו באוויר וחבלי קסם התעופפו לכל עבר. B ו C עמדו בהיכון- הם חשבו שהוא רוצה להילחם, בעוד אני נשארתי לשבת במקומי. הכרתי את הקסם הזה; זה היה קסם העלמות פשוט, כמו הפעם ההיא שהוא צייר אותו על החול.
לZ היה הרבה יותר כוח משחשבתי בהתחלה, ורק עכשיו אני מבינה קמצוץ ממנו. "להתראות זא'ד, קדימה,B, C, אנחנו הולכים." אמרתי תוך כדי קימה וניערתי את החול מבגדיי. השניים הביטו בי בפליאה וZ ניצל את ההזדמנות ונעלם. לא חיכיתי לתשובה מהם והתחלתי להתקדם חזרה.
"הי, A … A! אפשר לדעת על מה דיברתם בדיוק?" שאל בקול תובע.
"למה אתה שואל?" אמרתי מבלי להביט בו.
"אני סתם רוצה לדעת." אמר בפשטות סמויה
"בסדר." אמרתי לו והתחלתי לספר לו, על שיחה עם איש זקן שפגשתי במקרה, ואז שראיתי את Z בחנות עוגות שעל השביל. וכמובן שאמרתי לו גם שהוא ליווה אותי חזרה וביקשתי ממנו שיעזור לנו, אך בדיוק אז הם הפריעו. בקיצור, לא החסרתי שום פרט.
"הו… טוב, נראה שהיה לך יום מוזר. רו הגיעה… אני הולך לנוח בינתיים בסדר?" הוא לא חשד בזה ששיקרתי לו. "ו… מצטער על מקודם." אמר והשפיל את ראשו.
"C, אתה יכול לבוא רגע?" ביקשתי לאחר זמן מה.
"אז זה…"
"כן. עכשיו אתה מבין?" שאלתי אותו לבסוף. הוא הנהן בראשו. "זה דבר טוב מצד אחד, אבל אני לא רוצה שתיפגעו…"
"זאת החלטה שלך ואני מכבד אותה." ענה לי ואחז בידי.
"עכשיו תן לי ללמד אותך קסם ישן…" אמרתי, משנה נושא.
ישבנו, מרגיעים את הנפש ואז אור קטן התחיל לזרוח בנינו. "מה-מה זה?" שאל בתדהמה C והצביע על האור. "זה-הצבעתי גם אני על האור- נקרא פתיל שכנוע. תתרכז חזק, תחשוב על- לא יודעת, כל דבר, תחבר את אצבעותייך ותיצור משולש, ואז תשדר את זה לעברי." הוא עצם את עיניו והתרכז, מצחו מתקמט מריכוז מידי פעם ואז אמרתי "שוקולד תפוזים." הוא פקח אותן וחיוך מוזר עלה על פניו. "הבנתי, זה כאילו כמו טלפתיה בסיסית, רק שכשאני עושה את התנועה הזאת, אני בעצם יכול להכריח אותך לחשוב רק על זה… זה גאוני!" הוא מחא בהתרגשות.
"הו תודה לך…" קראתי לעברו. התחלנו לצחוק ופתאום הרגשתי כאילו כלום לא השתנה, כאילו אנחנו עדיין חבורה של שישה מלאכים… מחיתי את כל המחשבות מראשי ורק הקשבתי לקול צחוקי שלי וצחוקו של C, שהתעצם עוד יותר כשגילינו שהערנו את B.
"היי רו, איך היה לך עם שי?" קראתי לפתע לעברה. היא הסמיקה פתאום באדום עז ואנחנו שוב צחקנו, כמו שני שיכורים.
"ה-היה בס-סדר… אמרתי לו שהוא התעלף לזמן מה והוא האמין לי… ואז נפרדנו ואני חזרתי…" היא מלמלה בגמגום. "וחוץ מזה לא קרה כלום?" המשכתי בחקירתי המשונה. היא כיסתה את פנייה וC גער בי לעזוב את הילדה לנפשה, הרי היא רק ילדה. "אני רק מוודא שהיא בסדר… הרי ילדות לא צריכות ללכת לבד ברחוב…" התחלנו לריב ולמרפק אחד את השנייה בעוד אנחנו ממשיכים לצחוק.
"אני חושב שהם שיכורים ממשהו…" אמר B בייאוש לרו. היא רק הנהנה בהסכמה איתו.
"שמענו את זה!" צעקנו לעברם.
"אני יודע!" החזיר בתשובה. זה היה אולי היום הטוב ביותר שלנו מאז העזיבה של שלושת חברי הצוות האחרים, ואני רק קיוויתי בכל ליבי שה בסדר גמור שם למעלה.