ג'ונסון בלק – פרק 30 – סוף דבר .

פרק 30 – סוף דבר :)

"אז סיכמנו על כל התקציב השנתי ? " שאלתי אחרי הישיבה העמוסה הזאת
" כן , פה אחד . " אמר הנרי ושיחרר את כל השרים .
" תגיד , מה עם הכרת האו"ם בנו כמדינה ? " שאלתי את רטלוב " בקרוב נסיכה , כל דבר בזמנו "
אירגנתי את כל דפים שלי בקלסרים ויצאתי מאולם הישיבות , מאות עיתונאים קפצו עלי וניסו לחקור אותי על ההחלטות שנעשו בחדר הזה במשך 10 השעות שאנחנו בו , " רבותי תנו לשליטים לעבור , הכל יתפרסם מחרתיים ! גברת לא לדחוף ! " שומרי הראש התחילו לעבוד במרץ והוציאו אותי מהבניין , שגם מבחוץ חיכו לי .. טוב , לא כל יום הנסיכה מגיעה לישיבות כאחת השרים .
נכנסתי לרכב שבו המתין לי רוברטופ הנהג " ולאן אנחנו נוסעים עכשיו יקירתי , לונדון , קהיר , או ירושלים ? " הוא קרץ לי ועניתי לו בקול עייף " הביתה , פשוט הביתה "
נסענו בכבישים החדשים המובילים ישירות לארמונות , רוברטופ קם ופתח לי את הדלת " אוף , מתי תפסיק לעשות את זה ותתחיל להתנהג אלי כבן אדם נורמאלי ? " אמרתי לו והוא חייך שוב וחזר לרכב " הביתה כן ? לא להופעה בקירקס .. האישה מחכה " צעקתי לו כשנסע . " נוסעים עם האישה להופעה "
צחקתי והתקדמתי לכיוון דלת הבית – כיף שנתנו לי לגור במקום שהוא רק 3 קומות ולא בארמון מיושן ומלכותי .. אני לא מלכה . אני לא השליטה המרכזית , אני רק הנסיכה שרוצה לחזור בסופו של יום לבעלה והילדים .
חייכתי לשומרים שפתחו לי את הדלת " האלווווו , מישהו בבית ? " אמרתי ועליתי לקומה השניה , משם שמעתי קולות צחוק מתוק , " אבא תפסיק כבר לדגדג אותיי!!! " שמעתי את יוליה אומרת וצוחקת תוך כדי.
" הו תראו מי בא לבקר " אמר הנרי בחיקוי התפעלות ושלושת ילדי המתוקים (יוליה ג'ימס וטימוטי – כן כן-הצלחנו לאמץ אותו!) קפצו אלי בחיבוקים ונשיקות , חיבקתי אותם והצטרפתי לשחק ולדגדג אותם על הרצפה .
בערב ישבנו אני , דיוויד וכל המשפחה בארוחת ערב מפוארת
" האמ האמ " דיוויד הגביהה את כוסית היין בידו ואמר " אני רוצה להקדיש את הערב הזה למשפחה הנפלאה הזאת , המשפחה המאוחדת והטובה בעולם . ובעיקר לאישתי היפיפיה שקצת נעלמה בזמן האחרון .. " הוא קרץ לי " אבל זה לא גרם לכולנו להפסיק לאהוב אותה , לחיים ! "
כולנו השקנו כוסות ושתינו , אכלנו ארוחה מדהימה ובילינו ערב רגוע עם הגיטרות במרפסת .
אחרי שהאורחים התפזרו והילדים הלכו לישון ברחתי שוב למרפסת , ניקיתי אותה קצת ונשענתי על המעקה , משקיפה על כל הבית שלי .
מי היה מאמין שאני אחזור לפה בכלל ?
" אז … את באה לפה הרבה ?" אמר לי דיוויד כשפתאום הופיע לידי , משכתי אותו אלי לחיבוק ולהמון נשיקות שלא היה לי זמן לתת לו , הוא צחק וחיבק אותי חיבוק חם ואוהב .. אני כל כך אוהבת אותו . גם אחרי 8 שנים מההתחלה . הנישואים האלה היו הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם .
" היי .. למה את בוכה נסיכתי ?מה קרה ? " הוא אמר וסובב את ראשי אליו
" לא הרבה , אני רק הבן אדם הכי מאושר בעולם " חייכתי אליו והרגעתי אותו " אלו דמעות אושר "
הוא נישק אותי והצמיד אותי אליו .. אחר כך סתם עמדנו והבטנו בכוכבים
" היי תראה , כוכב נופל .. " אמרתי לו " תביע משאלה "
" כל המשאלות שלי כבר יתגשמו , מה יש לי לבקש ? " הוא ליטף לי את השיער ואמר לאחר שהביט בשעון " ואו כבר מאוחר .. אין לך 3000 ישיבות מחר ? "
" לא , בכלל לא .. חשבתי שמחר נבלה את היום שלנו ביחד .. זאת אומרת עם אין לך מה לעשות מחר בבית משפט .. כי ג'ימס בגן וטימי ויוליה לומדים עם קריאן מתמטיקה .. אז .. "
הוא סובב אותי אליו , שוב נשיקה שגורמת לי פרפרים בבטן , שוב אני מרגישה את הרעד בידיו , חייכנו וישבנו על הערסל הנוח שלנו כל הלילה .
אני ? מאושרת לגמרי , ואתם ? :)