שמואל לראשות העיר! – פרק 1
שלום – קוראים לי גל.
אין לי בעיה לספר לכם בראש מורם, שאני "חנון" בעייני החברים שלי שאין לי.
קצת מסובך לא… (לא.)
אז בקיצור וצמצום הפרטים, רציתי בלי תסבוכים – יא אללה… איזה לא מתאים לי לומר יא אללה – אני נשמע כמו שונה, עכשיו כמו חפרן, אני חפרן כל הזמן וגם עכשיו אני ממשיך לחפור אני לא יכול לעצור מתחיל בחרוזים פזיזים – האות צדי"ק! אין לה חרוז…. וואי יצרתי רושם של דביל כבר על הפרק הראשון – ואני ממשיך, זה כבר לא סיפור מצחיק אלא שטויות במיץ – כמו מופע של יובל המבולבל שהוא אמר נארדה וכל הילדים נקרעו….
קיצר,… הסיפור מתחיל לא מזמן, לא מזמן בכלל – רק אתמול הוא נגמר
זה היה יום שמשי, כי היה כבר קיץ – הלכתי אל בית הספר….
המורה? שאלתי את נירה, המורה שאני הכי אוהב.
"כן" היא ענתה.
למה היום לא עושים רגע של אקטואליה?
"כי, היום לא עושים רגע של אקטואליה…" היא אמרה, צחקקה וסידרה את המשקפיים שלה.
אני קלטתי אותה, קלטתי מהמילה קלטת, שורוש- ק.ל.ט = קלטתי, הקלטתי – קלטת – שמור לי הכל בקלטת בראש – למרות שאין לי מצח מרובה….
יש כאלה שאומרים שאני ילד עם זיפים…. :(
לא משנה נחזור לסיפור….
"יודע מה?" אמרה המורה הנחמדה, נירה.
כו, אמרתי למורה וכל הילדים הסתכלו עליי כאילו אני איזה @#^&%$&
"היום, אני אתן משימה לבית.."
"קוקסינ%" משיהו קילל אותי
אפשר לומר הומ* )*&$%^$&^ – הייתי טיפש, הייתי יכול להלשין עליו למורה אבל במקום זה פתחתי איתו קרב קללות – אויי עברתי על לוחות הברית, ועוד בתור אחד ששיחק את משה בטקס קבלת תורה בכיתה א' – למרות שהוא שבר אותם וקיבל עונש – וואו איזו מטאפורה לחיים האמיתיים ואירוני לחלוטין… והנה אני שוב חופר, לא משנה אני אשאיר קצת לפרק הבא ועד אז אשקול מילים
חחח היה על זה פרק בשמש ששמש ובר ישבו והתקשר… – טוב אני חייב איזה כאפת שטות
תגובות (0)