מעשירה למשרתת – פרק 4

היא ענתה שלא, שהיא רוצה שאני אבוא איתה.
"מה?" צעקו אחיותיי. הן היו מופתעות.
לא שאני לא…
"תלבשי משהו מכובד יותר! לולה, תלבישי אותה. היא צריכה להיות מוכנה מהר."
עלינו לחדרי והיא שלפה משם את השמלה השחורה שלי. היא הייתה עד ב=הברך, עם שרוולים קצרים נפוחים עם תחרה בקצה. היא הביאה לי סינר לבן ומטפחת ראש לבנה. "תלבשי את זה עם הנעלי בובה השחורות" אמרה.
היא הלכה משם והתלבשתי מהר.
ירדתי.
הבית לידנו היה יפיפה…
היא דפקה בדלת, ואישה קטנה ורחבה פתחה את הדלת.
"את בוודאי המיס כהן" אמרה האישה במבטא צרפתי.
"מייד אקרא לאדון" הוסיפה. "הכנסו, בקשה".
היא הלכה משם בצעדים איטיים וכבדים, אך ראו שמיהרה.
אביו של דן ירד, מלווה בבנו ובבתו.
בנו לבש חליפה אפורה, ואביו שחורה.
טליה לבשה שמלה אפורה עם חלק תחתון צמוד ושרוולים ארוכים.
לשמלה היה כיס בצד, למעלה, וממנו הציץ עט ופנקס.
הם ישבו מולנו.
"שלום לך, לאה"
"שלום גם לך, דורי"
"אתם מכי…" פתחה טליה, אבל אביה נעץ בה מבט.
"הרבה זמן לא ראיתי אותך" אמר דורי.
"ואני אותך" ענתה אימי.
"הזמנתי אותך כדיי לבשר ש.. שרן נפטר"
"רן?" פניה של אימי היו מבוהלים.
"מי זה רן?" שאלה טליה.
"היתה לנו פעם להקה. רן ניגן בה, אני שרתי, והוא" אמרה שהיא מצביעה בסנטרה על דורי, "ניגן גם"
אימי הייתה מתוחה ועצבנית.
"ילדים, אוליי תעלו לחדר האורחים ותפטפטו?" אמר אביה של טליה.
"כן" ענינו בצייטנות.

-מנקודת המבט של לאה-
רן.. רן!
אני לא מאמינה..
כל כך אהבתי אותו! הוא אב בנותיי!
כאשר הילדים עזבו בכיתי. דורי חיבק אותי וניחם.

-מנקודת המבט של שרון (נקודת מבט רגילה)-
"אז.." פתחה טליה. "אתם חושבים שרן הוא חשוב?"
"לא! לאמי החורגת שלי אף אחד לא חשוב!" עניתי נחרצות.
"באמת?" אמרה טליה. עינייה היו פעורות התדהמה.
"חורגת?" שאל דן.
"כן. הבנות שלה לא האחיות שלי, אנחנו לא אותו אמא ולא אותו אבא"
"עכשיו אני מבין למה את שונה מהן" אמר.
אני חושבת שהסמקתי.
"יו!" צעקה טליה. "יש עכשיו גאליס, תעברו חדר, אתם תפריעו לי!"
השארנו אותה מול הטלוויזיה ועברנו לחדרו של דן.
החדר היה מסודר מאוד.
פוסטרים של מכבי חיפה היו על כל הקירות, והארון היה חצי לבן חצי ירוק, עם במל מכבי חיפה באמצע. הכל היה קשור למכבי חיפה.
זה הזכיר לי את החדר שאני רואה בחלומות, רק של קבוצה אחרת. החדר הזה, מהחלום היה כנראה קשור למה שקרה שאמי הייתה בחיים, שמהתקופה הזו, אינני זוכרת דבר.
התיישבתי על הכסא הירוק והוא על המיטה.
"אני רוצה לשאול משהו…" פתח דן