שונאת את זה שאתה הפוך ממני – פרק שני

"תלמידים. זהו מאט הוא עלה אלינו מקבוצת 4 יחידות לאחר שנבחן שיכול לעשות גם 5 יחידות"
המורה אמר ואני ניסיתי להירגע.
בסדר, אז הוא עבר אלינו. ביג דיל.
זה לא כאילו הוא יושב לידך.
"מאט אתה יכול לשבת ליד נטלי" אמר.
חרא.
הייתי חייבת להשתמש במוח ולפתוח אותו לשטן?! וכן, אני יודעת שהמשפט הוא 'אל תפתח פה(!) לשטן'.
הסתכלתי על מאט וראיתי שגם הוא לא ניראה שמח מכך.
נאנחתי והורדתי את ילקוטי מהכיסא לידי.
מאט התיישב לידי כשהבעה חמוצה על פניו, אני רק שלחתי אליו הבעה דומה וסובבתי את מבטי אל הלוח. אני לא אתן לו להרוס לי את הציון.
–
נשארו עוד חמש דקות לשיעור. למזלי הצלחתי להתרכז השיעור ולהתעלם לחלוטין מכך שמאט יושב לידי.
"או קי תלמידים סיימנו להיום" המורה אמר וכולם התחילו להכניס את הציוד לתוך ילקוטם וקריאות אושר נשמעו פה ושם.
חיוך נפרס על שפתיי.
הכנסתי את הציוד שלי לתוך ילקוטי אך לפתע שמעתי את המורה קורא לי.
למה?
אוף!
התקדמתי לכיוון המורה.
"תקשיבי מכיוון שאת התלמידה הטובה ביותר שלי ואני לא רוצה לשם אותך על תנאי בגלל איחורים אני מוחק לך את כולם" אמר ואני חייכתי באושר, חיוך שנמחק כשהמורה המשיך לדבר.
"אבל, את תצטרכי לעזור למאט להדביק את הקצב שלנו. את תעשי לו שיעורים פרטיים עד שאני אודיע שהוא בקצב של הכיתה. מובן?" אמר בנימה שרמזה שאין לי שום מילה בנושא. לעזאזל.
"מובן" אמרתי.
"יופי אני אעדכן אותו. אני רוצה שתפגשו עוד היום" אמר והתקדם אל מאט שעדיין הכניס את הדברים לילקוטו.
חיכיתי עד שהם הפסיקו לדבר כדי להתקדם לקחת את ילקוטי.
ברגע שהמורה הסתובב רצתי אל ילקוטי. מנסה לעוף מכאן כמה שיותר מהר.
"מה דעתך על היום?" קולו של מאט נשמע מאחוריי.
כניראה שהיום הזה עוד רחוק מלהסתיים.