זקן, ילדה ומדורה

באמצע שום מקום, הם ישבו שם, ליד המדורה. המדורה שפכה קצת אור על פניו הגסות של האיש הזקן ועל פניה החלקות של הילדה הצעירה. זה היה לילה קר, והמדורה חיבקה אותם בחום ואהבה.
"יש לי חידה בשבילך," פנה הזקן לילדה "אולי החידה היא יותר כמו שאלה." המשיך לומר.
הילדה הרימה את ראשה מהמדורה, הסתכלה עליו בעיניה הנוצצות והנהנה בראשה.
"את ועוד איש אחד הולכים על יד פסי רכבת. את יודעת כי לרכבת שאמורה לחלוף על פנייך בעוד כמה שניות אין בלמים והיא לא יכולה לעצור. עוד את יודעת, כי כחצי קילומטר בהמשך הדרך הולכת קבוצה של כארבעה אנשים על הפסים ואת יודעת כי אם לא תעשי דבר הרכבת תפגע בהם ותהרוג אותם." הזקן בדק אם הילדה עדיין מקשיבה וכשראה שהיא מביטה בו הוא המשיך.
"יש לך שתי אפשרויות. האחת היא לדחוף את האיש שהולך לידך למסילה כאשר הרכבת תעבור. אם תעשי כך, הרכבת תיעצר מעוצמת המכה אבל האיש… ימות. האפשרות השנייה היא לא לעשות כלום ולתת לרכבת להמשיך בדרכה ולפגוע בארבעת הנפשות ההולכות על המסילה בהמשך הדרך."
הילדה חזרה להביט במדורה. אפשר היה לראות שהיא מהרהרת בשאלה. במשך דקות ארוכות היא בהתה במדורה, כאילו מחפשת תשובה בתוך הלהבות.
"יש לך כבר תשובה?" שאל הזקן
"כן," אמרה הילדה "לי יש תשובה ולך יש טעות"
"ומה היא הטעות שלי?" שאל
"אמרת שיש לי רק שתי אפשרויות אבל האמת היא שיש לי שלוש"
"ומהי בדיוק אותה האפשרות השלישית?"
הילדה הרימה את ראשה מן המדורה וחזרה להביט בזקן בעיניים נוצצות. המדורה עשתה רעש מוזר וגיצים רבים התעופפו באוויר, כמו כוכבים בשמי הלילה שמעליהם.
"האפשרות היא שאני אזרוק את עצמי לפני הרכבת וכך אני אציל את כולם" אמרה הילדה. "זאת התשובה שלי, הייתי בוחרת באפשרות השלישית."
"אחח…" פלט הזקן והתמתח. הוא הסתכל לכוכבים, חייך חיוך קטן ומלמל לעצמו "ידעתי שזה מה שתעשי, ידעתי."