שונאת את זה שאתה הפוך ממני – פרק ראשון

"מה את עיוורת?!" קולו של מאט נשמע מעליי.
"לא, אבל אני יכולה להפוך אותך לכזה" אמרתי בקול ציני וקמתי מרצפת התיכון המלוכלכת. אידיוט.
"סתומה"
"מפגר"
"דפוקה"
"בינתיים אתה זה שנדפק כל הזמן"
"מה לעשות שאני חתיך"
"הצחקת אותי. סת' יותר חתיך ממך" אמרתי עם חיוך מלגלג על פניי. סת' הוא הילד הכי מכוער ודפוק בשכבה. הוא גיק שוויצר שחושב שכולנו אפילו לא שווים מבט ממנו.
"בינתיים אני זיינתי יותר ממה שאת יכולה לדמיין, הוא אפילו לא יצר קשר עין עם בנות וזה כולל את אמא שלו" אמר עם חיוך מנצח. חה. אני (!) תמיד אומרת את המילה האחרונה.
"זה כי הוא מחפש בחורה על רמה, לא כמוך שאוסף אותן מהצומת" אמרתי כשחיוך המנצח על פניי והלכתי לכיוון הלוקר.
"בינתיים גם איתך הוא לא עשה כלום" צעק מאחוריי.
"זה מה שאתה חושב" חייכתי בזלזול וקרצתי. זה היה שקר, אבל מה שהוא לא יודע לא כואב, יותר נכון מה שהוא לא יודע מונע ממנו לנצח אותי.
אני ומאט 'אויבים' מאז כיתה ז.
בכיתה ז הייתי חברה של דני, שהיה חברו הטוב ביותר.
הוא שנא אותי על שגנבתי לו את החבר הכי טוב.
כל פעם שעשינו משהו הוא היה נדחף.
אחרי חודשיים שהוא פשוט נדחף לנו למערכת יחסים נפרדתי מדני.
נורא כאב לי להפרד ממנו אבל ידעתי שזה היה המעשה הנכון.
דני שאל אם זה בגלל מאט ועניתי לו שכן.
מאז הוא ודני בריב ומאט מאשים אותי.
זה לא משנה לי כל כך, גם ככה תמיד שנאתי אותו.
"מתי את ומאט תפסיקו להתנצח על כל דבר?" אנני, חברתי הטובה שעמדה לידי כל הויכוח, שאלה אותי בטון נאנח וקטעה את מחשבותיי.
בהתחלה היא אהבה את הריבים שלנו כי הם שעשעו אותה אך כעת אחרי שנים של ריבים זה כבר עייף אותה. הבנתי אותה, בערך.
גם אני התעייפתי מריב איתו אבל כל פעם שהייתי רואה אותו והוא אותי זה פשוט קרה, ואף פעם לא הבנתי למה.
"לא יודעת ולא אכפת לי" אמרתי במשיכת כתפיים קצרה. היא חייכה מעט בייאוש ונעמדה ליד הלוקרים שלה ושלי.
"טוב בנושא אחר, מה את תלבשי לנשף האביב?" שאלה עם חיוך ואני פערתי את עייני. יש עוד חודשיים עד לנשף הזה, והיא כבר מתכננת מה ללבוש?
"את כבר קנית שמלה?" שאלתי והיא נראתה מעט מבולבלת.
"בטח שכן, הנשף עוד חודשיים חייבים לקנות עכשיו לפני שהשמלות היפות ייגמרו" אמרה בנימה מעט מבולבלת, כמו אומרת איך לא חשבתי על זה קודם. הכאתי את מצחי בגב ידי. מה חשבתי לעצמי?! זאת אנני, ברור שהיא חייבת להיות מוכנה לפני הזמן, הרבה לפני הזמן.
"טוב אז איזה שמלה קנית?" אמרתי. היא באה לדבר אך הצלצול קטע אותה.
"ספרי לי אחרי השיעור" אמרתי לה ורצתי לכיתה. אסור לי לאחר שוב, המורה אמר שאם אאחר שוב הוא יוריד אותי ביחידה והוא יכול לעשות זאת. אנחנו רק בכיתה י' ועוד לא הייתה לנו הבגרות בחשבון.
למזלי הספקתי להגיע בזמן.
נאנחתי בהקלה והתקדמתי אל שולחני.
השולחן שלי הוא השולחן האחרון ליד החלון, אני יושבת לבד. אני לא יכולה לשבת ליד עוד תלמידים כי אני יודעת שאני אפטפט. ואסור לי להרוס לעצמי ולאחרים את הריכוז. הולכת להיות לנו בגרות 5 יחידות. זה לא קל.
כעבור מספר דקות המורה נכנס ואיתו מאט.
מה?