זאבה שחורה פרק 36 פליייזזזז תגיבו. על תנטשו אותי.

…….״ מידנייט״ אמר מקס בקול דרמטי אחרי שבלע את הפנקייק שהכנתי. כולנו היינו משותקים, הינו מצופפים למקס. מחכים לתגובתו. ״זה אחד הפנקייקים הכי אבל הכי אבל הכי הכי הכי….״ לפני שמקס סיים את דבריו ניילה התפרצה בכעס. ״אולי תפסיק למתוח ותגידי כבר?!!״ ״זה ממש טעים!״ אמר מקס בחיוך על הפנים. אבן ירדה מליבי. ׳לפחות אני טבחית לא גרועה׳ חשבתי לעצמי. טפחתי לעצמי על השכם בזכות המשפט הזה. על פניהם של ניילה, ניק והמפרי נראתה הקלה מיידית. ניילה שמה על צלחתה גם פנקייק עם סירופ שוקולד והתחילה לאכול. אחר כך הצטרפו גם המפרי וניק.
ולבסוף לבסוף. לקחתי גם אני. ישבנו מסביב לשולחן השיש שעמד כמעט במטבח. דברנו על החיים, על פדיחות, על כמעט כל דבר אפשרי. כמו על היסטוריה ואהבה. צחקנו הרבה וזה גרם לי לשכוח את העובדה שעלי לבשר בשורה. אחרת ניילה תשכח. ״חקו רגע!״ אמרתי בקול רם כדי להשמע בכל המהומה הזאת שייצרנו. כולם השתתקו. ״רק רציתי להגיד שניילה הסכימה שבשבוע הבאה נוכל ללכת למועדון שנית!״ כולם שמחו לקראת הבשורה שנשמע. קמתי ממקומי ואמרתי בפשטות. ״אני מתפנה וכבר באה.״ כולם המשיכו בשיחה בעודי עליתי לשירותים עם הפלאפון. חיפשתי בפלאפון את המספר של קרוליין. ברגע שמצאתי התקשרתי וצלצול ארוך של המתנה נשמע באוזני. ״הלו?״ שאלה קרוליין. ״היי זאת מידנייט השבוע המסיבה. יום שישי בשמונה.״ השבתי לה ברוגע. ״בסדר, אין בעיה.״ השיבה לי קרוליין באותה נימה. ברגע שיצאתי מהשירותים ירדתי למטה לכולם. המשכנו בצחוקים ובפטפוטים עוד שעתיים. ואז שעה של משחקי קלפים. היה כיף ענק. כשכולם כבר הלכו נשארנו רק אני וניק. הוא עזר לי עם הניקיונות במטבח. ברגע שגמרנו נשענתי על השיש של המטבח ופלתטי אנחה. ״אויי אני מוטשת. אני עולה לישון.״ אמרתי. ״אני בא איתך.״ הוסיף ניק. הלכנו לישון וניק התחיל לנחור. ׳אוי איזה כאב באוזניים! בסופו של דבר אהיה חירשת!!!!!׳ חשבתי לעצמי בכעס. הבאתי לניק בצלע ואז הוא השתתק. ׳או! ככה יותר טוב׳ חיככתי לעצמי. נירדמתי אחרי בניות ספורות.
(בחלום)

״תעזור לי!!!!!״ צעקתי בכל גרוני. ״איה!״ אמרתי בכאב בעודי מתחילה לאט לאט לבכות.
הייתי מוחזקת באוויר. שלשלאות החזיקו בשתי רגליי ובשתיי ידי. הם מתחו אותי לצדדים. הרגשתי איך לאט לאט אני נקרעת ועוד מעט נשמתי תעלה לגן עדן. השרשראות היו מוקפות בקוצים חדים של ורדים. כל תזוזה קטנה שלי הכניסה יותר עמוק את הקוץ. ״תעזור לי בבקשה!!״ צעקתי שנית בוכה. ״לפתע הרגשתי משהוא מאחורי. סובבתי את ראשי. ראיתי צל. כמו בפעם הקודמת ששכחתי את הנגן שלי על העץ. עינייה זהרו באדום דם בוהק. היא החלה לצחוק צחוק מרושע. דמעות התחילו לרדת מעיניי. ״מקס בבקשה, בבקשה תעזור לי.״ מלמלתי לעצמי בשקט בוכה מהכאב כבילתי נסבל. לפתע מצאתי את עצמי נופל מטה לקרקע. ראיתי שלמעלה השלשלאות נקרעו. הצל כעסה מאוד והיא החלה להעלם כמו עשן סמיך. פתאום ראיתי שמשהו החזיק אותי. מקס היה זה. חיבקתי אותו והוא אותי. ״ששש דיי תרגעי אני פה.״ אמר מקס בלחש ונשק נשיקה חמה לראשי. לאט לאט נרגעתי. סירבתי לרדת ממנו ולצאת מחיבוקו. מקס העלה את פניי אט אט כך שאני אסתכל אל תוך עיניו והוא לשלי. ואז…..
ההמשך יבוא.