ג'ונסון בלק – פרק 28 (!!!!!!)

"קמיליה?!?! קמיליה!!! תתעוררי " שמעתי את הקול של דיוויד קורא לי , ומנסה לנער אותי
" אני….לא…יכולה…" מלמלתי ושקעתי בשינה
הרגשתי שהוא מרים לי את הראש ושם לי קצת מיים בפה , ולאחר מכן סוכריה .. לאט לאט הצלחתי לקום ולהתאושש
שתיתי ואכלתי מעט , " איפה ההית ?! " שאלתי בכעס " התקשרתי אליך 400000000000 פעם !! ההיתי יכולה למות פה ולא ההית יודע על זה !!! "
" הטלפון שלי מת ! לא פתחתי אותו מהטיסה ולא שמתי לב שהוא חטף מכה חזקה,מצטער נורא קמיליה!!באמת שאני מצטער על הכול!! "
הסתכלתי עליו , הוא לא נראה לי מתחרט מתמיד , אבל סלחתי לו וקמנו לפתוח את הדלת
" טוב .. לפי המפה אנחנו אמורים להכנס לדלת הזאת ואיךשהוא להגיע לשנדל ! אז קדימה ! " אמר והתכופף לפתוח את הדלת
" רגע , איפה התיקים שלנו ? " שאלתי אותו מבוהלת " שלחתי אותם לבית שלי בהובלה מיוחדת , לא נזדקק להם יותר , הבאתי רק את המזכרות משנדל , הרמזים והמפות והכסף בתיק של הגיטרה שלך " הוא הראה לי אותו וניסה לפתוח שוב " היא נעולה " מלמל
" רגע , תנסה את המפתח ! "
" המפתח , ואייייי נכון ! " הוא חיפש אותו בכל התאים הקטנים שעל נרתיק הגיטרה , ושמצא לקח לו הרבה זמן לפתוח .
" הכל בסדר ? " שאלתי חושדת " כן ! פשוט .. עברו עלי המון דברים ב24 שעות האחרונות , דאגתי לך " הוא חייך והדביק לי נשיקה קטנה על שפתיים
הדלת נפתחה והיו בה בתחילתה כמה מדרגות מוזרות , דיוויד ירד ראשון והאיר " את באה ? שאל אותי "
" כן … כבר .. " אמרתי כשהבטתי על שלט קטן שהיה בקרבת מקום – " עמק התבונה " .. מעמקי החוכמה !!
" נו מה קורה ? " דיוויד התחיל לאבד סבלנות אז ירדתי מהר למטה וסגרתי את הדלת מעלינו , לא עד הסוף כדי שיכנס אור .

ירדנו המון מדרגות , ואז הגענו לסוג של חדר גדול עם קירות מאבנים גדולות שמאימות להתמוטט , שעליהם היה כתוב בכתב גדול
" אנשי ממלכת בלק האבודה ועוד מסתננים – שלום רב .
כדי לצאת מהחדר הזה ולהתחיל לעלות לכיוון אי האושר שנדל , עליכם להוציא את אבן הקרילה מאחד הקירות . אם לא תוציאו את האבן הנכונה – תקברו כאן . בהצלחה "
" קרילה ?! איזו אבן זאת ? " דיוויד שאל כשסרקתי את כל האבנים , אחת אחת " זאת אבן שממנה בנו את הארמון , היא כחולה מפנים ושחורה מבחוץ .. כמו של האבנים פה .. קטע .."
איך אנחנו לעזאזל צריכים למצוא את האבן הזאת מבין מאות , או אלפי האבנים שיש פה ?!
ישבנו וחשבנו , החלפנו רעיונות מתוחכמים וטיפשיים , אבל שום רעיון לא היה יכול לעבוד ב100% …
הבטתי על הקירות וראיתי שריטות של ציפורנים … שריטות מחרידות על כל אבן .. והבנתי מה עשו פה לפני ! הבנתי מה אנחנו צריכים לעשות !!
" דיוויד , תביא לי את הסכין שלך " אמרתי והוא הושיט לי אותה מבולבל
התחלתי לשרוט כל אבן בחוזקה ולבדוק את החתך , עברתי הלאה . דיוויד סוף סוף קלט ולחש " איזו גאונה .. " והחל לעשות כמוני
שרטנו את כל האבנים למטה , אז דיוויד העמיד אותי על הכתפיים שלו וככה המשכנו לסרוק את כולן , בסוף מצאתי אותה ושלפתי אותה בקלילות החוצה , היא נפלה והאבנים שמתחתיה הפכו לדלת שנפתחה בקלות
דיוייד חיבק אותי חזק מאחורה , הוא נישק אותי ואמר בלחש " חזרנו הביתה . "
עברנו את הדלת בריצה והתחלנו לעבור את המדרגות במהירות
" לא כל כך מהר !!! " שמענו פתאום מאחורינו
הסתובבנו וראינו חבורת אנשים עם פנסי מצח ואקדחים שלופים .. לקחתי צעד אחורה וניסיתי לזהות את מי שמולי .. הם נראו לי ממש ממש מוכרים !
" רגע .. זאת לא … לא אין מצב !!! " אמר האיש שעמד מקדימה , ככול הנראה המנהיג " נסיכה ? "
" כן , זאת אני " אמרתי בביטחון .
" אין מצב , את … את .. אמורה להיות מתה … מה … מי …. מי זה ההוא … מה .. " ואז הוא התעלף, איתו עוד שניים
מה הקטע ?!?!? אה , אופס . אני כנראה רוח בעיניהם

" את לא קמיליה הנסיכה !!!!! את מתחזה !!!! אז מה אם את ג'ינג'ית עם עיניי ים כמו שלה ?!?!? יש יופי כמו שלה כמו ג'וקים !!! את לא היא !!! ואנחנו לא ניתן לך לעבור !!! "
ואו , באמת שהוא דפוק .
" מה אני צריכה לעשות כדי להוכיח לך שאני זאת אני ?! לא ההיתי בממלכה ביום האסון . לא נשרפתי ולא רצחו אותי בחרב . לחתום לך על זה ?1 להשבע ? אני נשבעת נו !! עניתי לך על כל שאלה ששאלת !!! תן לנו כבר לעבור !! "
" בחיים לא !!! "
הבטתי בדיוויד והוא הנהן לי עם הראש
" עם ככה " הוא אמר והתקרב לאנשים האלה .. " אנחנו פשוט .. "
והתסערנו עליהם
כול כך לעשות את זה על אמת ולא רק באימונים במלונות !!!!
בעטתי מידי המנהיג את הרובה והעפתי אותו אל הקיר – שמעו בום כשראשו התנגש באבנים , תפסתי בחולצתו והפלתי אותו על הרצפה . אחר כך נתנתי מרפק למישהו שקפץ עלי מאחורה ואגרוף מאוד כואב באף , הרגשתי כמו בסרט אקשן !!!! וזה היה כ"כ כיף !!
טוב .. חוץ מהעובדה שעילפנו ופצענו את אנשי שנדל הנותרים … הורדתי מהפנים של המנהיג המעולף את כל הסרטים והבדים וידעתי מי זה בוודאות – הוא היה אחד מהטירונים החדשים שנכנסו לתפקיד בצבא שנדל . הכרתי את כל הצבא הזה בעל פה – הם היו משחקים איתי כל היום כי לא הם משהו יותר רציני לעשות .. וחבל באמת שהם לא עבדו
" אבא יסלח לך " אמר דיוויד , משועשע לגמרי מהתפקוד שלי " את תותחית , גאה בך !! "
התחבקנו ורצנו מהר במעלי המדרגות למעלה .. חשבתם שהמכשולים נגמרו ?! אז זהו שלא !!! בחדר הבא היו אלפים של נחשים ארסיים גדולים וקטנים , משלל הסוגים והגדלים , ועל הקיר מולינו היה כתוב :
" אם אתם באמת מהממלכה – הנחשים לא יעשו לכם כלום " דיוויד קרא שוב .
" מה ?!?!?! איך הנחשים האלה צריכים לזהות את הדם השנדלי שלי ?! מילא אני הנסיכה " אמרתי לו בצינית " אבל אתה ? "
הוא הסתכל על הנחשים וראיתי את ידו השמאלית רועדת … היא רועדת רק שהוא ממש מפחד .. למדתי להכיר את גופו
" טוב .. אם לא ננסה לא נדע ? " הוא החזיק את ידי ועשינו צעד ראשון ביד .לעבר ערמות הנחשים .
לא רק שהם לא פגעו בנו – הם גם זזו הצידה . הם שכבו שורות שורות בצדדים והביטו בנו בעיניים הצהובות הגדולות שלהם .
" אמא . " פלטתי כשחצינו בזעירות , המוזר הוא שכשדיוויד ניתק את ידו מימני – הנחשים חזרו למכרז החדר והתחלו להסתער עלינו , רצנו מהר וטרקנו את דלת העץ כשעברנו לחדר השני .
בו לכאורה לא היה כלום .
רק מפלצת ענקית , עצומה , שהסתערה על דיוויד במהירות .
איך שהוא עלי היא דילגה .
לא ידעתי מה לעשות , הסתכלתי על דיוויד חסר האונים מול המפלצת שירקה עליו רוק מגעיל ומסריח , היא נראתה איומה – רגלי סוס וגוף של אריה ,ראש עצום שעליו 5 עיניים שנפתחו ונסגרו במהירות , וגולת הכותרת – שיני טורף ענקיות ופה מצחין מלא רוק .
ואז לפתע נזכרתי – האקדח .
שלפתי אותו מהמכנסים וירייתי בה פעם , פעמיים , שלוש , זה לא הפריע לה בכלל !!! לא ידעתי מה לעשות !!! היא הולכת להרוג אותו !!!!
ואז דיוויד פתאום משך את 2 ידיו קדימה ואור צהוב-שחור בקע מהם , הוא כיוון אותו למפלצת שהתחלה להתפחלץ ולגסוס .
בסוף היא מתה
" דיוויד אני … " אמרתי בוכה כשרצתי אליו , הוא חיבק אותי חזק ואמר " לא חשוב .. חבל שלא לימדתי אותך להשתמש גם בכוחות האלה .. אבל אני מקווה שלא נצטרך אותם יותר ! "
ישבנו קצת בחדר – רחוק מאוד מהמפלצת הבהמית- ושתינו הרבה מים , דיברנו קצת על ההמשך וצחקנו על הקטעים שהיו עם הטירונים
" אז איפה כשחיפשתי אותך שעות ביער ? " אמרתי לו לבסוף
" חיפשתי את הדלת באזור אחר של היער , חשבתי שאת רוצה להיות לבד אז לא הלכתי לחפש אותך .. " אמר והקים אותי " חייבים להמשיך , רוצה לראות משהו מגניב ?"
הוא הוציא שוב את האור הצהוב-שחור שיש לו מהידיים וכיוון אותו על הנרתיק גיטרה . הנרתיק וכל מה שבו התכווצו לגודל מזערי
" מההההההההההההה עשיתתתתתתתת לגיטרה שלי !??!? " אמרתי בפאניקה
" תרגעי , אפשר להחזיר את זה לגודל המקורי , רואה ? " הוא הדגים לי " יהיה לנו יותר קל לסחוב ככה , בכיס " הוא אמר וחייך
" אה אז סבבה , יאלה בוא " אמרתי והתחלתי ללכת .. לאן ? אין דלת !!
" הינה היא " אמר דיוויד והצביע לתקרה , היתה שם דלת .. " מצויין , איך נגיע אליה בדיוק ?! " אמרתי כשראיתי שדיוויד מביט במפלצת הגדולה שהיתה בגובה של לפחות חצי עד התקרה
" לא .. אין מצב !! אני לא עולה עליה !! לא !!! "

אני כן עולה עליה .
עלינו למעלה בזרירות והגענו לאזור מלא ואדמה וקוצים .. ומרחוק ראינו ..
כן … כן !!! ראינו את זה !!!
ראינו את הארמון , את האסמים , את החוות , והכל היה משוקם !!!
חייכנו בגאווה – עכשיו באמת הגענו הביתה .