שדה תפוחים וגיטרות

אני לא אשכח את הימים שהיינו מדברים אל תוך הלילה, שעות על גבי שעות בפלאפון.
היינו צוחקים, הרגשתי את החיוך שלך מבעד למכשיר הטלפון.
אני לא אשכח את הימים שהיינו רצים יד ביד בשדה התפוחים, את היית עם החצאית הסגולה ואני הייתי מחכה שהחצאית תתעופף באוויר שאוכל לראות אותך בתחתונים. את היית צוחקת שהייתי מספר בדיחה כלשהי, אני הייתי מחייך כשראיתי אותך צוחקת מהבדיחה שלי.
אני זוכר שהיינו מתיישבים עם הגיטרה שלי בחצר האחורית, את היית מתיישבת על הספסל ואני יושב על הרצפה בישיבה מזרחית. היינו שרים ביחד את השיר שאהבנו. אני הייתי פורט על הגיטרה, אבל בעצם הרגשתי שאני פורט על מיתרי ליבך, נוגע בך עמוק. היית מחייכת כשהייתי אומר לך את זה. אחר כך היית שותקת לכמה שניות ואז היינו ממשיכים לשיר תוך כדי שאני מנגן ואת מסתכלת עליי מנגן ומחייכת. אני זוכר שאמרת לי שאני מנגן יפה. עד היום אני חושב על המילים האלה, זה הורג אותי.

אני זוכר את היום שראיתי אתכם ביחד. שניכם הלכתם ביחד מחובקים, אני עמדתי בצד, משתדל שלא להישבר מבפנים. לא הייתי כל כך בטוח שאתם ביחד, אז חיפשתי מישהו שיחפש הגדרה לקשר שלכם, שאלתי את החברה שלך הזאת, הג'ינג'ית שגרה בדירה 8. היא אמרה שאמרת לה שאת והוא ביחד, פתאום התחלתי לבכות. הלב שלי נשבר למיליוני חתיכות קטנות. אי אפשר להרכיב אותו מהתחלה.

אני זוכר את הימים שהייתי רואה אתכם הולכים בשדה מחובקים, מתנשקים בספסל או יוצאים ביחד אל מחוץ לישוב. לא יכולתי שלא לקנא. עד שראיתי אותו, ראיתי אותו ואותך ביחד בחצר, את ישבת על הספסל, כמו לפני שנה, באותה תנוחה ואותה הבעה הייתה על פניך. הוא ישב על הרצפה בישיבה מזרחית ופרט על הגיטרה שלו. הוא שאל אותך אם הוא מנגן יפה, את אמרת שכן.
"אני מנגן הכי יפה?" הוא שאל
"אתה מנגן יפה, אבל לא כמו…." ענית לו
"כמו מי?" הוא שאל באי הבנה
"כמו דניאל." את ענית לו בלי לחשוב פעמיים
"את מעדיפה את דניאל עליי?" הוא הסתכל עלייה במבט חודר
"אני אוהבת אותך, אבל אתה לא הוא. הוא נכנס לי עמוק אל הלב, אני לא יכולה שלא להיזכר בו." הסתכלת עליו ואז השפלת מבט.
הוא הלך משם, נכנס אל תוך הבית שלו וטרק את הדלת בחוזקה. את בכית חזק, לא יכולתי שלא לשמוע. יצאתי מהבית שלי ורצתי אליך. חיבקתי אותך חזק וניסיתי להרגיע אותך.
"אני אוהבת אותך." אמרת לי.
מאז אני רק זוכר שהיינו ביחד שנה שנתיים, חייכנו, צחקנו, בכינו, רבנו, שתקנו, חיינו את החיים, צעדנו בשדה תפוחים וניגנו בחצר על הגיטרה. עד שקרה מה שקרה, את עזבת את הישוב ואת כבר לא נמצאת פה יותר. אם המכתב הזה אי פעם מגיע אליך רק תזכרי שאני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך, שאת מרגישה לא אהובה או שרע לך, שסתם בא לך להיזכר בי פשוט תקראי את זה ותביני שאת הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם, גם אם את אינך עוד פה.