משחק מסוכן – פרק 20

"תעיף את הידיים שלך ממני!" צעק דייגו על השומר המגודל אשר כבל את ידיו. השומר פתח את אחד הכלובים וזרק את דייגו על הרצפה. הוא הסתכל עליו בבוז והלך משם.
נחשול זעם גאה ועלה בו, תופס כל חלק הגיוני במוחו. הוא הרגיש שהוא חסר תועלת, שהוא לא יכול לעשות כלום. איך הם מסוגלים לכלוא אותו ככה?! הרי הוא העבד הכי טוב שם. הוא בכלל לא עבד, הוא צייד!
לאחר כמה דקות הוא החל להרגיש את גופו מתחמם. כל כולו רטט, מתאפק לא להפוך לזאב מרוב זעם. הוא הרגיש שהוא עומד להתפוצץ מרוב כעס.
"קח." לפתע קול עמוק, מוכר ואדיש, בקע מפינת החדר.
"נד?" שאל דייגו בחשד, גבותיו מתכווצות בבלבול.
"אני רואה שסוף סוף זרקו אותך לכלובים." אמר נד, עיניו הכחולות נוצצות בחושך. לאט לאט הוא יצא מן הצללים, חושף את גופו.
במבט הראשון בו, לבו של דייגו נעצר לשנייה. חלק גופו העליון היה ערום וחשוף, אך זה לא הפריע לנד. ארבעה צלקות ארוכות עברו בבטנו ובחזהו, עדיין טריות במקצת. ריח דם חריף התפרש בכלוב, גורם לדייגו לשים יד על אפיו. מבטו של דייגו נדד אל פניו של נד, מגלה חיוך עצוב ועיניים עייפות. בחילה נוראית עברה בדייגו.
"מי עשה לך את זה?" שאל לאחר דקות ארוכות, ההלם עדיין שולט בגופו.
"מי אתה חושב?" ענה והתקדם אליו. עיניו בערו באש כחולה ושפתיו היו מהודקות בחזקה.
"דיימונד." לחש דייגו, הכעס שב וגואה בו.
"למה אתה פה?" שאל נד והתיישב על הרצפה. הוא השעין את גבו על הקיר והצביע על המקום שלידו. דייגו התיישב באנחה ליד חברו הטוב ביותר והחל לספר לו את הסיבה לכליאתו.
"יש בחורה." התחיל, מרגיש איך גופו לוהט רק מהמחשבה על לילי.
"לך? לדייגו, הבחור שדוחה בלונדיניות מהממות על הסף? מי הבחורה שהצליחה לתפוס אותך?" שאל נד בהרמת גבה.
"קוראים לה לילי. היא… מדהימה. היא כל מה שאי פעם רציתי ואפילו יותר. זה כאילו… היא נוצרה בשבילי. היא קוראת אותי כמו ספר פתוח. נד, אני גיליתי לה שאני זאב והיא נישקה אותי! אתה מבין איזו… מושלמת היא?! כל בחורה אחרת הייתה צורחת ורצה משם בצרחות אימה, אבל לא היא. היא נישקה אותי. ובכזאת אהבה…"
"אוקיי, הבנתי, אחי. היא הבחורה הכי מושלמת שאי פעם נוצרה. תמשיך."
"דיימונד שלח אותי לעקוב אחריה. הייתי אמור לאסוף עליה מידע ובמקום זה…"
"התאהבת." ניחש נד.
"בדיוק."
"אז מה עשית? ברחת? פגעת? התעלמת?"
"לא… לא בדיוק. נשארתי. נשארתי לידה והמשכתי לעקוב אחריה. אתמול דיברתי איתה והיא אמרה לי שהיא… שהיא אוהבת אותי. אז הלכתי לדיימונד ואמרתי לו שאני לא רוצה לעשות את זה יותר, שאני לא יכול. הוא אמר לי שהיא בעצם ה… השליטה החדשה. בעוד חודש הוא הולך להרוג אותה. הוא שלח אותי לאסוף עליה מידע כדי שהוא יוכל להרוג אותה בקלות. אני עזרתי לו בדרך לרצח שלה. אני! הבחור שאוהב אותה!"
"אל תתייסר, אחי. אתה לא ידעת."
"אתה יודע, לפני שדיימונד אמר לי שהוא הולך להרוג אותה, היה לי… מן חלום כזה. קיוויתי ש… שאחרי שהוא ינשך אותה והיא תהפוך לזאבה, אז… נהיה ביחד. כאילו, היא תהיה איתי. כי שנינו נהיה זאבים ו… נקים לנו מן משפחה קטנה. רק אני והיא. אני יודע, אני יודע, זה מטורף ובכלל לא הגיוני כי… איך לעזאזל היא תרצה אותי אחרי שעקבתי אחריה במשך חודשיים? אבל… חלמתי על זה."
"אני חייב לפגוש אותה." מלמל נד. עיניו של דייגו ניצתו בכעס.
"למה?" שאל בחשדנות, שפתיו קפוצות.
"לראות מה כל כך… מיוחד בה. במשך 250 שנים אתה דחית כל בת שהתאהבה בך. היו פעמים שחשבתי שאין לך לב. שאתה כבר לא יכול להתאהב. ועכשיו אתה אומר לי שהיא… פתאום באה וככה סחפה אותך?"
"היא שונה. היא אחרת."
"את זה הבנתי. אבל אני רוצה לראות מה כל כך שונה בה." ענה נד, מתעקש.
"אתה תפגוש אותה. אני מקווה שזה יהיה לפני שהיא תמות." ענה במרירות, מרכין את ראשו בעצב.