דממה.. שקט.. אני ממליצה לא לקרא את הסיפור אלה ללכת קודם ל " רציתי להוסיף.."

הלכתי ברחוב.. כמו תמיד בודדה .. הרוח הקרה עטפה אותי.. שערותיי הסתבכו..
האם חטאתי?, האם טעיתי,? למה כל זה מגיע דווקא לי?
אישה עברה.. היא זמזמה את השיר של חג המולד.. היום! היום חג המולד!
אבל.. אין לי עם מי לחגוג אותו.. כבר הרבה שנים שאני הולכת .. מנודה וחסרת אונים..
עצרתי ליד מאפיה… הרגשתי את הריחות החמים של הלחם הטרי.. הסתכלתי בעיניים רעבות.. על הפרוסה הכי קטנה.. בעל החנות ניגש אליי.. " אפשר לעזור לך ?" הוא שאל.. הנדתי את ראשי לשלילה.. והתחלתי להתרחק מהמאפייה.. בעל החנות צעק לי". חכי! את רוצה את הפרוסה הזאת?.." הסתובבתי אליו..הנדתי את ראשי.. " לא.. אין לי כסף לקנות אותה.." הוא לקח את הפרוסה ונתן לי.. הודתי לו מקרב לב.. והלכתי לדרכי.
נכנסתי לפארק.. הוא היה נטוש.. איש לא נכנס אליו בשעות מאוחרות כאלה.. הסתכלתי על פרוסת הלחם החמה.. ונגסתי בה.. היא הייתה מתוקה.. היא הייתה כל כך מסביאה הפרוסה הקטנה הזאת..
הפרוסה הזאת נתנה לי את כל הכוחות..