הכל אודות מארה-פרק 42

קשור לשלשלאות פלדה,צלוב לעמודי עץ,חשב ג'ייק על מארה.
ג'וליוס הוסיף לפצוע אותו וכשדם מוסיף לזרום ממנו ולטפטף את הריצפה.
"מארה.."אמר ג'ייק את שמה,ניזכר בה שוב ושוב.
"שקט!!!!!!!"קרא ג'וליוס,תוחב את ידו לחזהו של ג'ייק,אוחז בליבו ההולם.
"מה אתה עושה?"שאל ג'ייק,נאנק מכאבים,מתנשם.
"כן,אני חש בליבך ההולם כשאתה חושב עליה..אם לא תפסיק לקרוא בשמה אני אעקור אותו ממקומו.
אני אעקור את הלב הפתאטי שלך!"קרא ג'וליוס,והוסיף לענות אותו.עדיין,תופס לו את הלב.ליבו נאנק בידיו של ג'וליוס המרושע וחסר החמלה.
"דם..דם..דם…"הוא אמר,נאבק בחולשה,"תן לי דם!"
"מיצידי,ידידי,אתה יכול למות!"קרא ג'וליוס,משחרר ממנו את אחיזתו והולך מישם.
לילה.לילה אפל וחשוך מאוד.ג'ייק נותר שם לבדו נאנק מכאבי תופת,כשדם זב מפיו,חזהו,ועוד איברים בגופו.
ג'ייק שמע מין רחש בלתי מובן.כשלפתע,ראשו נשמט.הוא נרדם,מדמם.
כשלפתע חש בשפתיים נעימות וענוגות נוגעות בשפתיו.
הייתה זו מארה שהעירה אותו בנשיקה.
"מארה,"הוא קרא כשפניו מוארים מרוב אושר.הוא היה מאושר כל כך לראות אותה.
"ששש…"היא קראה מניחה ידה על פיו.
"מה את עושה כאן?"הוא לחש.
"באתי להוציא אותך מהמקום הנורא הזה."היא אמרה,מוציאה מנת דם ומקרבת את הקצה לפיו.
היא השקתה אותו בדם מין השקית,מביטה בו מתחזק.
מביטה בפצעים ובמסמרים הנעוצים בכפות בידיים שלו.
"אני אוהב אותך.."הוא לחש,רועד מעט.
"אתה רועד.."היא אמרה מלטפת את פניו.
"אני בסדר.."הרגיע אותה.ג'ייק ידע שהוא יצטרך לשוב לשם על מנת להלחם בג'וליוס.אויבו החדש.
"לעזאזל…"היא אמרה,מביטה בפצעים והחתכים שעל גופו.שולפת אט אט את המסמרים מידיו.
ג'ייק נאבק בכאבי בתופת ולא הוציא הגה.הוא נהג באומץ רב.
לאחר ששיחררה אותו מהשלשלאות,סחבה אותו מארה על כתפה,כשהוא בקושי הולך.
אומנם מנת הדם שנתנה לו מעט חיזקה אותו אך,עדיין היה עליו להתחזק.
רגליו עדיין היו מעט חלשות מכדי לשאת את גופו.
הם הותירו אחריהם שובל של דם. הכאבים היו נוראיים.
"אני לא יכול.."אמר ג'ייק מתנשם.."בואי נעצור…בואי ננוח לרגע."
"אוקיי.."אמרה כשהם מגיעים לדשא רך,בחוץ.."ג'ייק,אנחנו חייבים להתרחק שהם לא יגיעו אלינו. תראה,אני מבינה שכואב לך כאבי תופת.אבל,אין מה לעשות.חייבים לברוח מכאן."
ג'ייק התנשם,מביט בה,לכמה רגעים,מסיט את השיער מעיניה.
עיניו ריצדו.ליבו הלם בכוח עז.
"התינשאי לי?"הוא שאל אותה לפתע,כשכולו מפורק מכאבים.