בולטת= פרק 7 פרק די ארוך :)

התעוררתי- כל מה שאני מצליחה לזכור מהלילה זה, שבכיתי הרבה ורוי היה שם ו…ובריאן עזב….התיישבתי על המיטה וחייגתי מהר. ״מאמיייייי״ שמעתי את קולה של קורל בפלאפון ״קורל״ אמרתי ״מה קרה?״ שאלה אותי מייד ״בריאן עזב….״ אמרתי והדמעות הקטנות מתחילות להתחדש ״מה?!״ היא שאלה המומה ״חכי חכי חכי, על תעשי כלום, דקה ואני אצלך!!״ היא אמרה מהר וניתקה.
פתאום נפתחה הדלת, זאת לא הייתה קורל… ״רוי?!״ שאלתי המומה ״בוקר טוב!״ הוא אמר והגיש לי כוס קפה למיטה בחיוך ״תודה….אבל…מה אתה עושה פה?!״ שאלתי כשאני רואה שהוא לובש טרננינג ״אממ… את לא זוכרת?!״ הוא שאל "אני זוכרת שסיכמנו שתעבור, אבל אמרנו…" "לא לא לא…זה בכלל לא קשור…" הוא קטע אותי "אה…מה?!" שאלתי "אתמול…כשהלכת, אז נפלו לך המפתחות של האוטו אז רציתי להחזיר לך אותם, ויצאתי אחרייך…ראיתי שאת רצה, בכלל לא חשבת על המכונית… אז עברתי בחניה של הסטודיו עד שמצאתי את המכונית שלך, נכנסתי והחלתי לחפש אותך…בהתחלה הלכתי לבית שלך, אבל לא היית שם…אז נסעתי, לא יודע לאן… אני לא יודע איך מצאתי אותך בסוף…כשהגעתי את פשוט בכית ברחוב, ניסיתי להסביר לך מה קרה אבל לא היית מפוקסת בכלל… הכנסתי אותך למכונית ונסעתי לבית שלך…את נכנסת לבית וביקשת ממני להשאר ללילה… לא רצית להיות לבד…וזהו…אני מקווה שאת מרגישה עכשיו יותר טוב.." הוא אמר וסיים. הרגשתי רע ממש "כן…אני מרגישה טוב יותר.." אמרתי "אז…מה זה היה אתמול?" הוא שאל "סתם…משהו עם ההורים שלי…פשוט רציתי לרוץ…" שיקרתי היה שקט מביך, לגמתי מהקפה והוא כבר היה קצת קר, אבל המשכתי לשתות "אמ" שמעתי את קולה של קורל צורחת ועולה במדרגות. שיטט! מה אני עושה עם רוי!? לפני שבכלל עשיתי משו היא נכנסה "באתי הכי מהר שיכול….תי?!!??" היא קלטה את רוי על המיטה שלי והוא קפץ "אבל זה נראה כאילו מישו הקדים אותי…" היא נשמה "קורי! זה לא מה שאת חושבת, רוי…אתה יכול ללכת עכשיו…סליחה על אתמול…ניפגש…" אמרתי מהר רוי קם מיד מהמיטה "ביי" הוא אמר לקורל ויצא החוצה "וזה היה?!" היא שאלה "שבי!" פקדתי "ולפני שאת מצייצת את התמונה הנוראית שראיתי שצילמת כשאני ורוי ישבים על המיטה שלי לטוויטר שאגב, את צריכה למחוק…תקשיבי!!" התחלתי לספר לה הכל מהרגע שבריאן נישק אותי, עד שהיא תפסה אותי ואת רוי במיטה שלי…"אז, תני לי להבין… בריאן נישק- את סתרת, הוא עוזב-את בוכה, התקבלת-ניו יורק, לרוי יש תאום, רוי בריבוע-שותפים…קלטתי נכון?!" היא שאלה "אני ההנהן ואומר שכן כי לא הבנתי מילה…אני מניחה שאת צודקת…" אמרתי, קורל חייכה "אני תמיד צודקת…" היא אמרה בקול מלא גאווה "משתגידי…את מצטרפת אלי ליום חופש!?" שאלתי "ברור!" היא צחקה "ישש!" צעקתי, ושתינו צחקנו. רוי נכנס "בנות?! הכל בסדר?!" הוא שאל, כשהוא רואה את שתיינו עומדות על המיטה וקופצות "רויייי!!" קורל צרחה "עושים יום חופש!! מצטרף?!" היא שאלה אותו "סבבה!" הוא צחק "אז בוא!!" היא אמרה לו, והוא הצטרף לקפיצות. כמו שלושה ילדים בני שלוש, קפצנו והשתוללנו, רוי לקח אחת ממיליון הכריות שיש לי על המיטה, והתחיל לזרוק עלינו, אני וקורל מיהרנו לקחת תחמושת ועשינו מלחמת כריות שנמשכה בכל החדרים בבית, הגיעה למטבח וכל אחד היה מלא קמח, בייצים ומים. בשעה 12 נפלנו שפוכים על הספא בסלון, לא מפסיקים לצחוק.

"עוד שעה אני צריך ללכת לאסוף את אח שלי…נראה לי אני אצא עכשיו אתקלח והארוז.. אני אבוא אלייך עוד בערך ב3 וחצי ככה עם מזוודה וכפיל…הולך?" רוי שאל "הולך…ביי" צחקתי, "ביי" הוא ענה, וקורל נפנפה לו עם היד, כי היא עדיין לא הפסיקה לצחוק…
"תפסיקי כבר לצחוק!" התעצבנתי עליה! "בסדר בסדר…" היא אמרה והפסיקה
"אני צריכה ללכת לסטודיו… הייתי אמורה להשתחרר מהבית ספר אבל מכיוון שדירדרת אותי…" אמרתי "חוצפנית!!" היא אמרה והעיפה עלי כרית "אני עולה להתקלח ב5 דקות יוצאת מתארגנת והולכת… את יכולה להיות באמבטיה השניה ולהשאר פה עד שאני חוזרת… " אמרתי "אני אתקלח פה ואצא אחרייך…אני הולכת להפגש עם אלק בבית שלו…" היא צחקה והגניבה חיוך "הופה הופה!" צחקתי "טוב אז עלינו?" היא שאלה "עלינו…אבל אחר כך כל הפרטים!" צחקתי, ושתיינו עלינו להתקלח.
יצאתי מהאמבטיה לבשתי את הבגד גוף שלי מהר, שמתי מעליו טייץ, אספתי את השיערותי בקוקס מתוח,לקחתי את התיק ויצאתי. עוד יכולתי לשמוע את המים באמבטיה של קורל. "ביי" צעקתי בתקווה שתשמע אותי, וגם אם לא…
התנעתי את המכונית ויצאתי…
נכנסתי לסטודיו, המורה הייתה שם ודיברה עם מישו זקן שנשען על מקל הליכה עבה ומפואר.
"אמילי, תכירי בבקשה את מר גרוניך, גרוניך- זו היא אמילי הרקדנית שסיפרתי לך עליה…" פנתה המורה בחזרה לאיש הזקן "אמילי, שמי הוא רובין גרוניך ואני מנהל את בית הספר והאקדמיה לריקוד בניו יורק" אמר מר גרוניך והושיט לי את ידו "כמובן!" אמרתי בחיוך ולחצתי את ידו "מורתך הציע שאני אבוא מאחר אינ בעיר והראה אילו כישורים אני מכניס לי לבית הספר שלי" הוא חייך "מר גרוניך מתכוון שהוא היה שמח לראות אותך רוקדת" הסבירה המורה ועשתה לי סימן ללצעוד לרחבת הסטודיו.
"אני מאד מצטערת מר גרוניך באמת, על הטירחה שלך ועל הזמן היקר…אבל אני חוששת שהדבר יהיה בזבוז זמן מוחלט…" אמרתי מחייכת ועוזבת את אחיזתו של מר גרוניך, המורה התחילה להאדים "אולי תסבירי לנו למה את מתכוונת יקירה.." הוא המשיך "אני מתכוונת שאין בכוונתי להגיע ללמוד אצלך, לפחות לא בזמן הקרוב…ניגשתי לתחרות כי לא ידעתי שהיא מציאה תוכנית רחוקה כ"כ מהבית…ולכן עלי לסרב…סלח לי…" הזקן רק מילא את פניו בחיוך "אני מבין…" הוא אמר "ובכל זאת…השאר…ארצה מאד לגייס אותך לאקדמיה שלי…," הוא אמר "אוקי…" אמרתי בחיוך וניגשתי לאמצע הסטודיו.
המורה הפעילה את המוזיקה (ב-רציתי להוסיף)

מחיאות הכפיים האחידות שנשמעו מקצה האולם היו מוזרות, היה בהן משהו שונה…
"כמו שאמרתי מקודם…האקדמיה תשמח לקבל אותך! נחכה לך! אל תתני לאף אחד לקחת אותה אה?!" הוא פנה אל המורה "מובן שלא מר גרוניך ! באמת כבוד גדול!" היא אמרה "גבירתי הצעירה, יש לך עוד מה ללמוד…אבל את בהחלט משוייפת הייטב! אני אחכה לך ויהי מה!" הוא צחק והלך "למרות הבושות שעשית לי…אני חיבת לומר שהיית די טובה…תמשיכי…" אמרה המורה ויצאה בעקבותיו, גלגלתי את עייני, יש אנשים שפשוט לא יישתנו…נצמדתי למעקה התומך שליד הקיר והרמתי את הרגל עד הראש, מעגלת את הגב, היד עולה למעלה, ומשחררת. חוזרת על המתיחה שוב ושוב. יורדת לשפגאט מורידה את הראש לריצפה ובחזרה. מצמידה את הרגל לראש בישיבה ונעמדת.
הפלאפון שלי צילצל 'קוריי' עניתי. "קורי את יודעת שאני בשיעור…" אמרתי " אני יודעת, אבל יש לך חזרות כל יום בערך וחברה מטורפת יש לך ממש עכשיו!! בואי מהר לבית שלך!!" היא צעק וניתקה, פשוט מטומטמת חשבתי לעצמי.
השעה כבר הייתה 3, מה?!!? וואו…שיטט רוי מגיע עוד חצי שעה!!
לקחתי את התיק ויצאתי.
הגעתי הביתה קורל כבר ישבה על הספא, "אל תסתכלי עלי ככה!! לא היה לי מה ללבוש!" היא אמרה כשראיתי שהיא לבושה בבגדים שלי, ואז ראיתי אותה! "אני אהרוג אותך!!!!" צרחתי "זאת שאני הכי אוהבת?!!? מגעילה נצלנית!!" המשכתי "אבל היא הכי נוחה!!" היא צרחה, התנפלתי עליה וצחקנו, כשהפסקנו הנדתי קלות את ראשי לשלילה "באמת היית חייבת לקחת את החזיה האהובה עלי?!" שאלתי "היא גם האהובה עלי! תרגעי!" היא אמרה "היא שלייי!!" צרחתי ושוב צחקנו….
"אז מה החברה המטורפת שלי הייתה חייבת לומר לי שהיה כל כך דחוף שיצאתי באמצע המתיחות!?" שאלתי "את פשוט לא תאמיני!!!" היא צרחה "אחרי שהלכת התלבשתי ויצאתי לוקחת את המכונית ונסעתי לבית של אלק, דפקתי בדלת, הוא פתח, והכל התנהל כרגיל..דיברנו צחקנו הוא החמיא לי…
פתאום את מי אני רואה?!?! לא אחר מאשר רוי בכבודו ובעצמו!!" "רוי?!?!?!" קטעתי אותה "כןן!! זוכרת שהוא סיפר לך שיש לו בן דוד שנה מעלינו ואחות בגיל שלנו?!! זה אלק ואחותו קים!!" "את רצינית?!!?" שאלתי "כןן!!!"
בדיוק אז נשמע צלצול בפעמון אני וקורל הבטנו אחת בשניה ורצנו מהר לפתוח "הי אמ, הי קורל..תכירו את לוק" בפתח עמדו שני רוי שאחד עונה לשם לוק מחייכים עם 4 מזוודות
"היי" אמרתי כשאני מנסה להבין מי זה מי….