האישה הלבנה
היא עמדה שם,על המזח.
היא הייתה לבנה יותר מכול השלג בעולם וענוגה יותר מכול ציפור קטנה באשר היא.
אני עמדתי על החוף..זאת הייתה שעת לילה והיא בלטה בנוף הכהה כאילו רק היא קיימת,ואני.
לאחר דקות ספורות שהביטה על המים הנקראיים כאין סופיים,היא הסתובבה אליי,מרחוק יכולתי לראות את זוהר עניה הכחולות.
היא התקדמה כשלוש צעדים קטנים ונעצרה,וחייכה אליי חיוך חוסף שיניים.
השיניים שלה היו כול כך צחורות.
היא התקדמה יותר ויותר עד שכבר עמדה בקו החוף,ויכולתי ליראות אותה בברור,היא לבשה שימלה קצרה לבנה עם קרעים באזור התחתון שלה,שערה היה בלונדיני,ואפילו יותר מבלונדיני לבן,כולה הייתה לבנה וענוגה.
היא התקדמה עוד כמה צעדים עד שעמדה כמטר מימני,היא פתחה את פיה ואמרה:אמא שלך מוסרת דרישת שלום. היא התרחקה מימני במהירות לאותה נקודה שעמדה בה על המזח,ולא האמנתי למראה עניי אבל היא פרסה כנפיים גדולות ולבנות ועפה אל על,נעלמה בזרועות הלילה האפל..
הייתי מודהמת,ולאחר שנזכרתי במילותיה הבנתי שמה שאמרה זה לא הגיוני!
אימי נפטרה ליפני חודש מסרטן בריאות…
האם יתכן שראיתי מלאך?
תגובות (1)
מעניין מאוד…יפה!