הגיבור שהוא שמש וירח- פרק 7

״מי זאת?״ שאל לוק את כירון כשפגש אותו בבניין המרכזי. ״לזאת יש שם, והוא מייבל. אודה לך אם תשתמש בו. אני האוראקל של המחנה, והתפקיד שלי הוא לתת לך נבואה לדרך. זה כל כך מרגש!״ הילדה הייתה בת שמונה לפי מראה והיה קשה להקשיב ברצינות למה שהיא אומרת, אבל ללוק הייתה הרגשה שהיא הרבה יותר מסתם ילדה. והיא התכוונה לתת לו נבואה. לוק לא ידע הרבה על נבואות, אבל שמע שמועות על כך שרובן שליליות ומכריזות על מותך הקרוב, אז הוא לא התלהב. מייבל חייכה. אבל החיוך שלה נדמה קצת מפחיד. ואז היא התיישבה בכורסה שלה, ועשן ירוק יצא לה מהפה. בשלב הזה היא נראתה כמו זומבי מסרט אימה גרוע. רק הרבה יותר מפחיד.

״למסע תצא להציל תאומים
בדרכך יעמדו הדורות הקודמים
למוות תאבד את עזרתך האחרונה
רק גנב יוכל לשוב ומשם להחזירה
הנשק ייפול, כמוהו הכוח
ובלית ברירה תסתמך על המוח
עשרה ימים נותרו עד ליום המוקד
ואם לא תשוב בזמן, את הקרבן תאבד״

העשן הירוק התפוגג תוך דקה, אבל לוק עדיין ראה אותו בתוך הראש. ״אופטימי.״ הצליח לומר בסוף. ״זה לא היה עד כדי כך שונה מנבואות קודמות.״ אמר כירון ברוך. ״ולפחות מחצי מהן חזרו בחיים. מלבד זאת, לא אמרו שם שתמות, או שתיכשל. שמעתי נבואות גרועות בהרבה.״ ״זה היה אמור לעודד אותי?״ שאל לוק לבסוף. ״היי, תירגע ותהיה מעשי, מה שיהיה יהיה. בכל מקרה כבר הסכמת ואתה חייב ללכת.״ עיניה של מייבל נצצו, אבל כבר לא בניצוץ ירוק. ״מי השותפים שלך?״ לוק היסס לרגע. הוא רצה ללכת עם מייקל וביאנקה, אבל לא היה לא מושג אם הם יסכימו. והנבואה נשמעה נוראה מדי מכדי לקחת מישהו שאכפת לך ממנו… ״לך לחברים שלך ושאל אותם.״ אמר כירון. ״איך ידעת-״ ״-אני עובד עם גיבורים כבר אלפי שנים. כולכם כל כך מפחדים על אחרים שאינכם מבינים שאתם זקוקים לעזרה.״ לוק הנהן ויצא מהחדר. הוא רץ מייד אל ביתן אחד עשרה. יהיה קל יותר להתחיל עם מייקל.

״ברור שאני בא!״ צרח עליו מייקל עוד לפני שהספיק להסביר. ״אתה חושב שאתן לך ללכת ולהיהרג על ידי מפלצות בלעדיי?! אתה זקוק לי כדי למות בצורה מבדרת!״ מייקל טפח לו על הכתף חזק מדי והוביל אותו החוצה מהביתן. ״מי עוד בא איתנו?״ הוא שאל.
״אני חושב שביאנקה, אבל אני צריך לשאול אותה.״
״הדיכאונית ההיא? למה, אתה חייב לה טובה? היא תהרוס את כל הכיף!״ לוק גיחך. ״ביאנקה לא דיכאונית, היא רק… אוקיי, שיכנעת אותי, היא דיכאונית.״ מייקל צהל כאילו מה שחשוב זה שהוא צודק ולא מה יקרה בסוף. ״אבל ברצינות, אתה בטוח שאתה רוצה אותה איתנו? אפשר לבקש מאיזה בן ארס או משהו… הוא ירביץ למפלצות עם גרזן!״ ״אני אשאל את ביאנקה.״ צחק לוק ונכנס לביתן האדס. זה היה הביתן המפחיד ביותר שראה עד כה. הקירות היו מקושטים בגולגלות אמיתיות. אבני אודם בצבצו מבין חרכי הרצפה וזהרו כמו לבה. השחור שלט בהכול. על אחת המיטות בקצה החדר ישבה ילדה בגילה של ביאנקה בערך והביטה בו בעיניים שחורות כליל. המבט היה עוין. ״אה, איפה ביאנקה?״ הוא שאל בקול מעט לחוץ. ״זה לא עניינך.״ אמרה הילדה בקול משועמם. ״אתה לא אמור כבר לצאת למסע החיפושים הזה? רק שתדע, אני מקווה שתמות. ביאנקה מדברת איתך, וזה עושה אותה פחות כיפית. דרך אגב, אני אחותה, קטרינה.״ ״אה.״ אמר לוק שראה בזה תגובה די יפה לאחות המלחיצה. באותו רגע ביאנקה נכנסה לחדר. ״היי קט, רציתי לדבר איתך על… הו, היי לוק. מה אתה עושה פה?״ לוק הסמיק, והייתה לו הרגשה שביאנקה מצליחה לראות את זה גם בחדר החשוך. ״תהיתי אם תבואי איתי למסע החיפושים.״ הוא אמר בקול רפה. ״לא!״ קראה קטרינה. ״בטח.״ ביאנקה הניחה את המחברת שלה ולחצה על אחת הגולגלות על הקיר. מגירה קפצה החוצה ברעש חריקה. ״אני רק צריכה להתארגן. מתי יוצאים?״ ״מחר בבוקר, אבל קיבלתי נבואה ממש מפחידה, את בטוחה שאת רוצה לבוא?״ ״בטח. אתה הנצר של אפולו, ואתה מנסה להציל אותו. הוא האל של הנבואה. מקסימום הוא ישנה אותה בשבילנו. לא?״ לוק חייך באומץ מזוייף. ״כן. אז נתראה מחר בבוקר בגבעת הגיזה? אני חושב שהיום אני אנסה לישון בלילה.״ ״נתראה שם!״ לוק יצא מהביתן, אבל היה כמעט בטוח ששמע את ביאנקה נוזפת באחותה. הוא לא ידע אם הוא שמח שהיא לצידו או עצוב על שהוא נגד המשפחה שלה. בכל מקרה הוא היה מבולבל מדי בשביל להבין משהו.

באותו לילה לוק חלם חלום שונה. היה נדמה כאילו הוא רואה הכל בשתי זוויות. כאילו הוא שני אנשים. הוא ראה שתי דמויות חוורות כמו רוחות רפאים, גבר זהוב ואישה כסופה. הגבר חבש כתר מוזר שנראה קצת כמו אש, אבל האש לא זזה, ונראתה כהה. שיערה של האישה היה לבן וחסר חיים. שניהם נראו יפים מאוד, אבל חסרי משמעות. כאילו גם אם לא יהיה בתוך חלום לא יוכל לגעת בהם. ״שחררו אותנו.״ אמר קול מוכר בחלום. לוק הרגיש כאילו הוא מדבר, אבל לא הוא בחר את המלים. ״אנחנו לא יכולים.״ אמרה האישה. קולה היה יפייפה. ״ליקוי החמה בעוד עשרה ימים, ואם לא נקריב אתכם ביום המיועד, לעולם לא נזכה שוב לגשמיות. ואתה יודע שאנחנו ראויים לה, אל השמש.״ את שתי המלים האחרונות היא אמרה בשינאה חזקה כל כך שהחדר רעד. ״רומאים מטופשים.״ היא רטנה. ״הם לא היו צריכים לוותר עלינו. לך, בתולה קטנה, היה את הציד שלך ולי היה את הירח, והכל היה טוב. הירח עדיין שלי, ושום מזחלת מטופשת לא תשנה את זה. ואחרי שאת תמותי, יהיו לי גם כוחות הציד שלך! זה כמו לאבד משרה כדי לקבל קידום! זה לא נהדר!״ ״מישהו יעצור אותך.״ אמר לוק מהזווית השנייה שבה היה קיים. ״נראה אותו.״ הנער דיבר לראשונה. קולו היה מחוספס ומעט עצוב. כאילו כבר עבר טרגדיה או שתיים בחייו. ״אדון הטיטאנים תומך בנו. הוא הקצה לנו כמה עוזרות כדי להתמודד עם כל גיבור שיבוא. לא משנה מי זה, הוא ימות בייסורים.״ לוק התעורר בחמש בבוקר, לאחר חלומות רבים נוספים שבהם קטרינה הפכה אותו לפולקע וזרקה אותו לגולגלות שאכלו את בשרו ואז צירפו אותו אליהן. עוד חלום שהיה רוצה לשכוח. אין דבר נפלא יותר ממוחק חלומות. אילו רק היו ממציאים אחד כזה!