המירוץ למיליון – פרק 26

בפרקים הקודמים של המירוץ למיליון: תשעה צוותים ישראליים נחתו בקייב, עיר הבירה של אוקראינה, שם היה עליהם להכיר ממבט קרוב את התרבות האוקראינית בריקוד ההופאק, אדריכלות קייב והופעות רחוב.
הערב הצוותים יתמודדו מול כדורגלנים אוקראיניים ומול המטבח האוקראיני.
כל זאת ועוד בפרק הזה של המירוץ למיליון.
המירוץ למיליון – מיד מתחילים.

(המונמרט של קייב.)
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"סופסוף, אחרי שהראשון שם לנו כסף, הקערה שלנו התחילה להתמלא עד שבסוף ממש סיימנו."
~
"יש!" קראה מעיין כשהם קיבלו את הרמז הבא.
אנריק פתח והקריא:"סעו לאצטדיון אולימפיסקי…"
~
"Taxi!" קראה מעיין.
שניהם הצליחו לעצור מונית ולעלות עליה.
"מה לדעתך יעשו לנו שם?" שאלה מעיין.
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"במירוץ הזה אי אפשר לדעת מה יקרה. אי אפשר."
"אבל אחרי שאתה עם שני קטעי מירוץ מאחורייך ובאמצע קטע שלישי אתה כבר מתחיל לצפות לבלתי צפוי."
"איך אפשר לצפות לבלתי צפוי?"
"אי אפשר. המירוץ כל כך הזוי שזה קורה לבד."
"כנראה."
~

(אצטדיון אולימפיסקי.)
"יאללה, דור, בוא נכנס פנימה," אמרה אורין.
~אורין ודור. בני זוג.~
"פתאום אני קולטת שני גברים, שריריים, חסונים, נראים כאילו הם יצאו מתוך איזה ספר קומיקס של גיבורי על, לובשים מדי כדורגל צהובים, ופתאום אני מבינה שזה לא יהיה כזה קל."
~
"מה, אנחנו מתחרים נגדם?" שאלה אורין בקצת בהלה.
"וואו…"
~אורין ודור. בני זוג.~
"קיצר נדפקנו."
"לגמרי."
~
"יאללה, כדורגל!" קרא דור.
~
השופט הניח את הכדור במקום והם התחילו לנסות לבעוט לשער.
~

"ספיר, נו בואי, בלי לבזבז זמן," אמרה נעמה.
שתיהן רצו פנימה.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"כדורגלנים אוקראינים חתיכים."
"שריריים כאלו."
"ידעתי שקל זה לא יהיה."
~
"וואו, איזה חתיכים," אמרה נעמה.
"הכי חתיכים שיש," הסכימה ספיר.
~

(רובע פודול.)
"הנה הרמז הבא, בואי, מאיה," אמר דניאל.
שניהם פתחו את התיבה והוציא את המעטפה.
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"בעצם היינו צריכים לשלוח את התמונות שצילמנו ולקבל את הרמז הבא."
"קיווינו שצילמנו את כל התמונות כמו שצריך."
~
"נו, נו, נו," מלמלה מאיה.
~

"יאללה, כפיר, תצלם, אחי!" קרא גיא.
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"מצד אחד אנחנו רוצים למהר כי אנחנו אחרונים. מצד שני אנחנו רוצים ללכת לאט כדי שלא נפספס כלום."
"אז הלכנו על בינוני."
"כן."
"בינוני שליטה."
~
"בוא, כפיר, אתה מצלם?" שאל גיא.
"שנייה, גיא, תן לי."
"מפרגן לך, אחי."
~
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"ניסינו לשמור על כמה שיותר אנרגיות חיוביות, ככה, לא לעשות את המשימה בבאסה גדולה מידי כדי שלא נפקשש סתם."
"עד כמה שאפשר."
"עד כמה שאפשר."
~

"לכו ל"מונמרט של קייב" – אנדרייבסקה אוזוויז (Andriyivsky Uzviz), שם יחכה לכם הרמז הבא," נרשם לדניאל ומאיה ברמז.
"יש!" קרא דניאל.
~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"שמחנו מאוד שהצלחנו בניסיון הראשון שלנו, קיווינו רק להמשיך ולשמור על קצב."
~

(המונמרט של קייב.)
"יופי, מייק, תמשיך," אמר שון.
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"היה לנו מצב רוח די על הפנים בגלל השטות ברובע פודול, כי ירדנו די לסוף, וזה די העכיר את מצב הרוח."
"זה עשה לנו די מצב רוח סחלה."
~
~קורן ורוי. ידידים.~
"היינו בעצם נגד מייק ושון שהגיעו לפנינו, אבל ראיתי יותר אנשים סביבנו מאשר סביבם, אז קיוויתי שזה אומר שנעקוף אותם."
~
"קורן, תראי," אמר רוי.
"Thank you," אמרה קורן לבחור ששם להם כסף.
~קורן ורוי. ידידים.~
"הייתי מופתע שאנשים אשכרה שמו לנו כסף."
"למה שלא ישימו?"
"כי אנחנו הזויים?"
"אז מה?"
~

(במונית עם נטלי וגל.)
"הנה הנה!" קראה נטלי באוקראינית לנהג.
הן שילמו לנהג ורצו מהר לעבר הדגלים.
"הנה רון!" צרחה גל באושר.
שתיהן החזיקו ידיים וקפצו על השטיח שמול רון.
"לאסקבו פרוסימו וו אוקראינו!" קרא הבחור האוקראיני שליד רון.
"דיאקויו!" קראה נטלי באושר.
"נטלי וגל," אמר רון.
"כן?" שאלה גל.
"דבר כבר, רון! דבר!" אמרה נטלי.
"אתם הזוג שהגיע במקום," הוא אמר, "הראשון!"
"יש!" צרחה נטלי וחיבקה את גל בכוח.
~נטלי וגל. החברות הכי טובות.~
"במולדת שלי שאני לא אגיע מקום ראשון?! למה מי האחרים חושבים שהם? הא? מי?"
~
"איך היה היום שלכן?" שאל רון.
"מושלם!" קראה נטלי.
"שתיתי וודקה."
"ואכלנו אוכל שהזכיר לי את ההורים."
"והיה כייף עם הגרמושקה."
"גרמושקה!"
"נשמע שהיה לכן נפלא," אמר רון.
"כן!"
"אז אם כך, לכו לנוח, אתן הראשונות להיות מוזנקות לקטע המירוץ הבא," אמר רון.
"יש!" קראו שתיהן וחיבקו אותו והלכו משם.
~

(אצטדיון אולימפיסקי.)
"נו קדימה, אורין, תתפסי את הכדור רק," אמר דור.
"אסור עם היד!"
"עם הרגל, אני רץ לשם."
~
~אורין ודור. בני זוג.~
"עכשיו, זה לשחק נגד שני אוקראינים שכנראה יודעים לעשות את העבודה שלהם, הם חזקים כמו לא יודעת מה, וזה היה קשה."
"וזה לא שאנחנו כאלו כדורגלנים גם ככה."
~
"נו, נו, גול!" קראה אורין וקפצה על דור.
~אורין ודור. בני זוג.~
"אבל לפחות הבקענו גול."
~

"יאללה, ספיר, תחשבי על כל הפדיחות שאנחנו עושות לעצמנו!" קראה נעמה.
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"לא מספיק נתנו לנו בלט, נתנו לנו לרקוד ריקודים אחרים, חרבות וכל זה, עכשיו גם לשחק כדורגל! אנחנו?!"
"החברות בבית יראו לא יפסיקו לצחוק."
"גם אנחנו."
"אני לא חושבת שאני אצחק."
"על מה מתערבים שאנחנו נשב, נראה את הפרק הזה ונתפקע מצחוק על השטויות שעשינו שם?"
"מתערבות."
"יאללה."
~
"ספיר, תנסי להבקיע!"
"אולי נתחיל מהשער? זה יותר קל!"
"נההה, את הקל שמים בסוף."
"שיהיה…"
~

"צומת," הקריא אנריק.
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"כדורגל או לאכול? כדורגל או לאכול?"
"עכשיו היינו רעבים. אמרנו לעצמנו: ארוחה חינם. למה לא?"
~
"נלך על לסעוד?" שאלה מעיין.
"כן," אישר אנריק.
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אבא גם ככה צרפתי, הוא אכל צפרדעים, שבלולים, דברים יותר הזויים."
"בואו נגיד ששום בישול לא יפתיע אותי יותר מידי."
"אלא אם כן נגיע לסין בשביל לאכול ג'וקים."
"אז כן."
~

(המונמרט של קייב.)
"שמים לנו כסף, אלון," התרגשה יובל.
~אלון ויובל. בני דודים.~
"היה משהו מרגש בלראות אנשים שמים לנו כסף."
"זה להיות רחוקים קילומטרים מהבית, ובכל זאת אנשים שמים לך כסף."
"זאת תרבות שונה, ואפילו שחירבנו להם את התרבות…"
"רק מזל שלא ראו אותנו הורסים להם את הריקוד ההוא."
"חחח, באמת מזל."
~

"היי, מייק, יש לנו מספיק כסף!" קרא שון.
הם שניהם הביאו את הכסף לאדם המתאים והוא נתן להם את הרמז בתמורה.
"יש!" קרא מייק.
"יאללה, אצטדיון אולימפיסקי," אמר שון.
~מייק ושון. אחים חורגים.~
"המיקום שלנו בסופו של דבר לא היה כזה נורא, כלומר, בשלב כזה של המירוץ זה לא כזה למטה."
"נכון."
~

(רובע פודול.)
"יאללה, כפיר, אחרונים," אמר גיא.
שניהם פתחו את תיבת הרמז ודגו את הרמז הבא.
"לשלוח את התמונות באייפד," תימצת כפיר.
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"כבר יכולתי להרגיש את הסוף, וזאת לא הייתה תחושה מי יודע מה."
~
"יאללה, בוא נשלח," אמר גיא.
~
"לכו ל"מונמרט של קייב" – אנדרייבסקה אוזוויז (Andriyivsky Uzviz), שם יחכה לכם הרמז הבא," נרשם להם.
"יש!" קרא כפיר.
~כפיר וגיא. חברים מהעבודה.~
"לפחות לא היינו צריכים לעשות הכל מההתחלה…"
~

(אצטדיון אולימפיסקי.)
"יאללה, דור, אני סומכת עליך!" קראה אורין.
~אורין ודור. בני זוג.~
"לדור עוד איכשהו יש עבר בכדורגל, אז סמכתי עליו שהוא יחסום את הגול."
"הייתי שחקן בחוג, פרשתי בסופו של דבר, אבל הייתי איזה ארבע חמש שנים בחוג."
"כן. זה רזומה."
"מספיק בשביל להיות שוער."
~
האוקראיני בעט והבקיע.
~אורין ודור. בני זוג.~
"עכשיו האוקראיני הזה, לא יודע מה, הוא היה חתיכת מקצוען כנראה, כי הוא פשוט ידע לבעוט כמו שצריך."
"זה באמת היה מעצבן. אפילו מהצד זה לא היה נראה פשוט."
~

"יאללה, ספיר, אלופת כדורגל!" קראה נעמה.
נעמה רצה והבקיעה גול.
"יש!" צרחה ספיר וקפצה על נעמה.
~
~ספיר ונעמה. אחיות תאומות.~
"איזו התרגשות! הבקעתי גול!"
"ועוד מול אוקראיני שרירי כזה ג'אבר!"
"כן! כן! אני כזו מדהימה!"
~
"יאללה להיות בשער!" קראה נעמה.
~

"טעים, אבא?" שאלה מעיין.
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"מנה ראשונה – מרק אדום כזה, מוזר."
"דווקא טעים."
"הכל טעים לך, אבא."
"כנראה שזאת בעיה בתאים."
"כנראה."
~
"וואי, זה לא רע," אמר אנריק.
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"אני אהבתי את הלחם."
"גם אני."
~
"זה לא כזה נורא," אישרה מעיין.
~אנריק ומעיין. אב וביתו.~
"נראה לי הרבה יותר קל מלשחק כדורגל עכשיו."
~

(המונמרט של קייב.)
"יאללה, רוי, אספנו מספיק כסף," אמרה קורן.
"אוקיי," אמר רוי.
הם שניהם החליפו את הכסף בתמורה לרמז הבא.
"סעו אל אצטדיון אולימפיסקי," הקריאה קורן.
~קורן ורוי. ידידים.~
"השארנו מאחורינו שלושה זוגות, נראה לי."
"כן."
"שלושה זוגות, מה שדי שם אותנו בתחתית הטבלה, אבל לפחות לא במיקום כזה נורא של באמת לפחד מללכת הביתה."
"זה לא אומר שלא נלחמים."
"ממש לא."
"אבל לפחות אנחנו לא בסכנת הכחדה."
"בדיוק."
~

~יובל ואלון. בני דודים.~
"אנחנו היינו עסוקים במשימה שלנו, פתאום אנחנו רואים את דניאל ומאיה מגיעים גם הם להיות אומני רחוב."
"שיעמדו עם מגאפון ויצרכו על כולם שהם רוצחים."
"כן, ישלמו להם כדי שהם ילכו משם."
"כן, חח."
~

~דניאל ומאיה. נשואים טריים.~
"רק לראות אותם שם עשה לי שחור בעיניים."
"רע… פשוט היה לי רע כשראיתי אותם."
~

בפרק הבא של המירוץ למיליון: מי יהיו הצוותים הבאים להגיע אל נקודת הסיום באוקראינה?
כל זאת ועוד בפרק הבא של המירוץ למיליון.