חלום של מלאכים 32

הייתי בדרכי למערה.
זיכרון הנשיקה עדיין לא עזב את ראשי, גורם לסומק קל להישאר על פניי. נכנסתי ושמעתי את B ו C מתכננים איך למצוא יותר 'חשודים' –ככה קראו להם- בלי להיפגע וביותר זמן, עכשיו שהם נותרו רק שניים. לא חשבתי על זה קודם, אבל הייתכן שהם יזדקקו לעזרה. הם לא יוכלו להילחם כשהם רק שניים.
"… אם אני לא טועה, ברחוב הזה מצאנו אותם פעם קודמת, אולי הם עדיין שם…" אמר C והצביע על מקום כלשהו על המפה.
"כן אבל גם בנתיב הזה הם היו. שכחת שהם יצאו מהמעברים בקירות?" סתר B את דבריו. "אולי להתפצל?"
"לא, לא רעיון טוב. מה יקרה אם אחד מאיתנו יפגע? או יילקח בשבי?" הוא העביר את ידו בשערו ופרא אותו מעט.
"אני יכולה לעזור לכם למצוא אותם." אמרתי, יותר כעובדה ופחות כבקשה. הם הביטו בי במשך כמה רגעים ואז ענו "את לא יכולה." הייתי מופתעת. בדרך כלל הם לא דוחים את העזרה שלי.
"ל-למה לא?" גמגמתי. "אני יכולה להיות גם פה וגם פה…"
"את לא יכולה."
"טוב בסדר, אז Z יהיה מחליף בינתיים." עכשיו זה היה תורם להיות בהפתעה –שכן הם יודעים שאני שונאת אותו- וראיתי ששפתו של B רטטה בעט. כנראה מהכעס.
"למה? למה הוא?!" אמר וניסה להרגיע את עצמו. רציתי לתת לו תשובה מספקת אבל ידעתי שזה לא משנה מה אני אגיד- כל עוד זה Z, הוא לא יקבל אותה.
"כי אתם לא יכולים להילחם שניים, אני לא ארשה זאת. אני אמצא דרך למצוא אותו ואני אשכנע אותו לעזור לכם." פיהוק קטן יצא מפי. "לכו לישון בסדר? זה היה יום קשה לכולנו…" נכנסתי מתחת לשמיכה ב 'אזור השינה' שלי. מחשבה אחרונה על הכל עברה בראשי ונרדמתי. והפעם לבד, בלי להתעלף.
*
הרחוב שהייתי בו היה צפוף מאוד, וזה היה דווקא טוב, כי כל הרעש עזר לי להסוות את הרגשות שלי ואת פעימות ליבי.
אי אפשר לדעת מי נמצא בעיר בזמן הזה.
אני יודע שהיא בטח מוטרדת עכשיו מזה *שנגעתי* בה, אבל הייתי חייב. 'היא לעולם לא תבין מה אני מרגיש כלפיה…' חשבתי בעצבות והשפלתי את ראשי.
נכנסתי למין מבנה כזה. הוא היה נטוש. גרתי בו כשהגעתי לכאן, מאז זה נהפך ל'בית' שלי. האמת שלא היה כאן רע בכלל, היה פה כל מה 'שאנושי' צריך כדי לחיות. נכנסתי ל 'מיטה' שלי ועטפתי את גופי בשמיכה הרכה שהיתה שם. כשA נכנסה לבית שלנו, למשפחה שלנו, היה מתח באוויר. מלאכים לא אמורים 'לאמץ' ילדים, זה החוק. אם הזמן, התחלתי לחבב את A ואת שהותה בבית שלנו, למרות שתמיד הייתי רב איתה. לא יכולתי להראות לה שאני אוהב אותה –מה אחרים יגידו? היא היתה כמו 'אחות' שמשפחה שלנו. אני לא יכול לאהוב אותה…
חבטתי בכרית שלי באגרופים. פחדתי שעשיתי טעות כשנישקתי אותה עכשיו. לא רק שזה להפר ווטו, זה גם עלול לשנות אותה. אבל… זה לא יקרה. אני יודע שלא. במצב רגיל ההילה שלה תקבל מעט צבע מהגוון שלי, אבל הציור שציירתי שם -בנוסף להעלמות- אגן עלי.
"אתה טיפש Z, אתה טיפש ואתה יודע את זה." גערתי בעצמי. "מכולן, יש כל כך הרבה בנות בגן-עדן, דווקא את A? והיא עוד בחורה מסוכנת…" התחלתי לצחוק בשקט ואז נרדמתי, כשתמונה שלי, של אחי ושל אנג'י יושבים ומשחקים ביחד מרחפת בראשי.