מבחן האומץ-פרק 15

"לא רוצה לשמוע את ההסבר האדיוטי שלך!! אנחנו לא ביחד בכלל!!!" צעקה פיית' וקמה מהריצפה, מנגבת את הדמעות.
"עם אנחנו לא ביחד אז מה אכפת לך ממני וממה שאני עושה בכלל?!?!" התעצבן מייק 'מי היא שתצעק עליו?! הוא לא חייב לה כלום!'
"תמיד היה לי אכפת ממך, אבל עכשיו הבנתי שאתה סתם אגואיסט שלא מבין מהחיים שלו!! איך הייתי איתך בכלל!!" המשיכה פיית' לצעוק.
"איך בדיוק היה לך אכפת ממני עם זרקת אותי?! ואני האגואיסט פה?! הדבר היחיד שקורה פה זה שאת מקנאה בזה שראית אותי ואת קלואי מתנשקים, ואת סתם מוציאה את זה עליי!!! אז תפסיקי לקנא כבר כי אני עברתי הלאה!! לא עם קלואי אמנם, אבל בטוח שלא איתך!!!" צעק עליה מייק. לא ענין אותו בכלל שהוא היה מכושף כאשר נישק את קלואי, וכנראה שגם את פיית' זה לא ענין.
"עאלק עברת הלאה!! שנינו יודעים שאתה עדיין רוצה שאני יחזור אלייך אז תפסיק לשקר פה!!!! ונראלך שאני מקנאה בפוסטמה הזאת?!?! תעשה איתה מה שאתה רוצה מבחינתי, כי לי כבר לא אכפת!!! אני מודה שכשראיתי אתכם מתנשקים, כן קינאתי. עכשיו אני מבינה שעשיתי טעות בקשר אלייך!! אין לך כבוד לבנות בשיט!!! אתה סתם אחד שלא אכפת לו מכלום חוץ מהנאה!! חשבתי שאתה רגיש ושונה, וכנראה ששוב טעיתי!" צעקה פיית' והדמעות חזרו לזלוג מעיניה.
"אני חושבת שכדאי שנחזור הביתה" התפרצה פתאום שרלוט. מייק ופיית' הביטו בה כאילו נפלה מהחלל. הם שכחו לרגע שהם נמצאים ליד כל שאר הילדים, ושהם שמעו את כל הריב שלהם.
"אה כן ברור…" מילמלו פיית' ומייק, ותקעו אחד בשני מבטי שנאה.
"מה נעשה איתה?" שאלה דמי והחוותה בראשה לעבר קלואי המעולפת.
"ניקח אותה לבית החולים הקרוב." קבעה שרלוט. שאר הילדים היו עייפים מדי בכדי להתווכח איתה, וזה נקבע; הם יעזרו לקלואי.
ג'ייק הרים אותה בעדינות והניח אותה בחיקו. היא השעינה את ראשה על חזהו בישנוניות.
שרלוט החמיצה את פניה לעומת פרצופו המחייך של ג'ייק.
הם שמו את קלואי בבית החולים ויצאו החוצה.
שרלוט התקרבה לג'ייק ולחשה לו "נראלי הפעם הם אפילו לא עומדים להשלים.."
"בטוח שהם עומדים להשלים… את מכירה אותם.." לחש לה ג'ייק בחזרה.
"כן…" אמרה שרלוט והביטה בהם. מייק היה מרוחק ועמד אחרון בשיירה, פיית' עמדה קצת לפני שרלוט וג'ייק.
ההליכה הביתה עברה בשקט מופתי.
כאשר הם הגיעו, הם הופתעו שדיינה לא עמדה בשער וחיכתה להם, זועפת פנים ושואלת איפה הם היו.
"איפה דיינה?" שאלה דמי כשנכנסו לפנימיה. היא הייתה חשוכה כמו מוקדם בבוקר, כשאף אחד עוד לא קם.
מייק רץ לחדר שלהם, וחזר עם הבעת בהלה קלה.
"אוף רק שיחררנו מישהו מחטיפה, וחטפו את אמא שלו..מייק אתה יודע שאנשים נורא אוהבים לחטוף את המשפחה שלך?" אמר אריק.
"כן כי אנחנו לא משפחה רגילה כמו שאתה יודע…" אמר מייק בשקט.
"מה זאת אומרת לא רגילה?" שאל אריק בפליאה.
"אנחנו היינו פעם המלכים של היער הזה.. אני הייתי הנסיך ודיינה הייתה המלכה.. אנשים לא כלכך אהבו את דרך השילטון של דיינה, ובסוף נפלנו מהשילטון.. קלואי הייתה אז חברה שלי, כשנפלנו הייתי בדיכאון מטורף וזרקתי אותה.. יש הרבה אנשים שרוצים לנקום בנו מסיבות מסוימות.." אמר מייק והשפיל את מבטו.
התלמידים היו מופתעים כלכך, שלא הצליחו לסגור את פיותהים הפתוחים.
מייק נאנח. הוא קיווה שאת הסיפור הזה הוא לא יאלץ לספר להם, אבל מפני שאמו נחטפה, והם עלו על זה שחוטפים אותם כל הזמן, הוא היה חייב.
"טוב מי לדעתך חטף אותה?" שאלה שרלוט ונאנחה. כנראה שעכשיו הם יצאו לעוד משימת חילוץ.
"בואו איתי. אני צריך להראות לכם משהו" אמר מייק והחל ללכת לעבר החדר שלו ושל דיינה.
הם נכנסו לחדר והוא נעל את הדלת.
הוא התקרב לשולחן האוכל ודפק עליו ארבע פעמים. בהתחלה לא קרה כלום, אבל כעבור כמה דקות נפתח פתח בשולחן בצורת עיגול. מייק הכניס את ידו לתוך העיגול, וסובב אותה. השולחן התקפל ומתחתיו הופיע בור ענקי. השולחן נהפך לסולם ומייק החל לרדת. ג'ייק ואריק ירדו אחריו, ואז פיית' דמי לירון ויולי. שרלוט נשארה למעלה.
"נו שר את באה?" קרא ג'ייק מתחתית הבור.
שרלוט נאנחה. "כל יום אנחנו נגלה משהו חדש על משפחת טומפסון.." וירדה למטה.
בתחתית הבור היה נראה כמו מין מעבדת מחשבים מטורפת.
"אמא תיכננה להראות לכם את זה בסוף השנה, אבל בגלל שזה מקרה חירום אתם תראו אותו עכשיו.." אמר מייק והדליק את המחשב. כל המחשבים הודלקו באחת ועל כל אחד היה רשום שם. כל ילד ניגש למחשב שלו.
"וואו יש פה תרגילים לגבי כל הדברים שאני יודעת! יש פה מפענח מפות, פורץ מנעולים! כל מה שאני יודעת הכי טוב! וואו זה גאוני!" קראה לירון בשמחה והחלה להקליד במרץ. כמו לירון, לכל ילד היה את הדברים שהוא יודע הכי טוב על המחשב.
מייק חייך. הוא ניחש שככה הם יגיבו. הוא לחץ על מקש במחשב שלו ומסך ענקי נדלק מולם.
על המסך הופיעו שלושה אנשים.
"האנשים שיכולים לחטוף את דיינה:
מי שהיה פעם היועץ הראשי, ואז עמד בראש המחלקה להפיל אותנו, מר אדוארד בוטפילד.
איש שנעצר בגלל נסיון התנקשות בדיינה, קיבל חנינה אחרי חמש שנים בכלא, טומס לונגיטר.
ואחרונה, אמנדה יוריס.. אין לי הסבר בשבילה אבל אני יודע שהיא הייתה רוצה שאמא תחטף.
גם קלואי הייתה ברשימה הזאת, אבל היא ירדה.. מה אתם אומרים?" שאל מייק לבסוף.
"אני בעד טומס לונגיטר.." אמרה יולי ולירון, אריק, דמי וג'ייק הנהנו.
"דווקא לדעתי האמנדה הזאת.. היא נראית לי הכי מסתורית ונראלי שזאת היא.." אמרה שרלוט ופיית' הסכימה איתה.
"טוב תסתכלו.. טומס גר בלונדון, ואמנדה דיי איבדו את עקבותיה, אבל המקום האחרון שבו היא הייתה זה פריז. לונדון או פריז?" שאל מייק.
"לונדון. כי פריז זה לא בטוח. עדיף שנתחיל מבטוח, נמצא את טומס, נדבר איתו ואז נעבור לפריז. מוסכם?" אמרה שרלוט וכולם הינהנו.
"אוקיי יש רכבת מבוסטון ללונדון בשעה שמונה בבוקר מחר.. נצא מפה בשבע וחצי.. לילה טוב כולם.." אמר מייק וסגר את כל המחשבים. הם טיפסו למעלה וכל אחד הלך לחדרו.
פיית' נשכבה במיטתה והחלה לחשוב על הריב שלה ושל מייק.. היא החליטה להפסיק לחשוב על זה כשזה העציב אותה, וחשבה על התוכנית הצלה שלהם מחר בבוקר. היא תהיה הרבה יותר מסוכנת מכל מה שהם אי פעם חוו. היא גם תמיד רצתה לבקר בלונדון, לעשות שופינג.
עם המחשבות האלה היא נרדמה.