ניתוק..

'רק כמה דקות של ניתוק מהעולם, בלי צרות או דאגות, בלי געגועים ובלי דמעות.
וכל מה שצריך זה רק גיטרה, או ספר או אוזניות, ואז אני איפה שבא לי להיות.'
הרבה צוחקים עליי, הם אומרים שאני לא הטיפוס שקורא ספרים, שאני קשוחה מדיי
ושזה לא הגיוני, ושספרים זה של חנונים. אבל לי לא אכפת.. אני אוהבת את זה וזה מספיק לא?
במקום לאכול חרא וללכת להשתכר, או להתמסטל מסמים אני מעדיפה לחיות את הספרים.
אחרי ימים של עצב כל מה שצריך זה לתפוס ספר טוב ואז.. מי אני בכלל?!
פתאום הכל נראה כל כך לא חשוב, העולם נכבה ואני נכנסת לתוך הספר.
ומה רע? שם תמיד הסוף טוב, שם הדמיון עובד שעות נוספות בעוד שכאן, בעולם האמיתי?
מי שחולם נמצא בבעיה, אז נכון זה לא שיר ולא סיפור ולא מושקע אבל היה חשוב לי לכתוב את זה סתם כפריקה..