לרקוד – פרק 32 (1D)

מתחיל מנקודת המבט של אביה , ואחרי הכוכבית משל זאין .

-כעבור חודש –

זה שיא החורף בניו יורק שהפכה לקרה כול כך, ורק היום השמש זרחה מבין העננים והטמפרטורה עלתה במספר מעלות ספורות .
התפטרתי מהעבודה המפרכת בבית-הקפה , לא יכולתי להמשיך לעבוד אחרי כול המעמסה הנפשית שהייתה לי לאחרונה , שעדיין משפיעה עלי כול כך .
קמתי מהמיטה , וצועדת בבית הקר בחיפוש אחרי אור , ואני מוצאת אותה בסלון הקטן צופה בסרט שהשחקן הראשי הוא אדם סנדלר.
״בוקר טוב״ היא אומרת שאני מתיישבת לצידה , ״איך את?״ שואלת כמו בכול בוקר מאז היום הזה שחזרה לדבר איתי אחרי שזאין פגע בי כול כך .
זאין .
המחשבה עליו פירקה אותי מבפנים .
״בסדר״ אני אומרת בקול רועד ובקושי מצליחה להסוואת את הכאב המבליח מבעד לשפתיי .
אור נאנחת בשקט , ״יהיה בסדר , עם הזמן הלב השבור מתרפאה״ אומרת לי מנסה לעודד אותי בהבטחות שווא , עם הזמן ליבי מתפרק מרגע לרגע .
״היום האודישן ללהקת המחול ׳ווינ-ווד״ אומרת אור מנסה לעודד אותי , אבל לאודישן הזה הייתי אמורה להופיע ביחד עם זאין , ובעוד כשבועיים להופיע ביחד איתו במופע החורף בבית הספר לאומניות.
הנהנתי אליה בעדינות עם ראשי , לא מוסיפה דבר על מה שאמרה , למרות שבתוך תוכי אני לא מוכנה .
״נצא בעוד שעה״ אמרה לי בחצי חיוך כשאני קמה מהספה וצועדת חזרה לפנים הדירה לתוך חדרי ונועלת אחרי את הדלת מעץ הכהה .

עמדתי באולם לבן גדול ומאור , בצד ישבו כול המתמודדים והמתמודדות שמתחרים על המקום להיכנס ללהקת המחול ׳ווינ-ווד׳, השופטת קוראת בשמי .
״אביה ג׳יימס״ ואני נגשת לעמוד במרכז האולם-סטודיו הגדול והמואר באור לבן .
״אביה חשבתי שאת עושה דואט״ אמרה לי מבולבלת השופטת ואחת ממייסדי להקת-המחול כשראתה שאני עומדת לבדי במרכז הסטודיו .
״שיניתי את דעתי , אני עושה סולו״ אמרתי לה וקשה היה לפספס את הקול השבור כול כך שלי .
המוזיקה התחילה להתנגן מבעד לרמקולים המשוכללים , שיניתי את השיר לאחר שהפסקתי את האימונים עם זאין , לרקד לאותם צלילים שקטים פשוט הכאיבו לי יותר מידי .
התחלתי לרקוד את התנועות , פלאשבקים קופצים לראשי שזאין שמה אוחז ותומך בי שאני לא אפול ואמעד בתנועות המסובכות .
עם כול תנועה אני מדמיינת אותו איתי , את החזרות הארוכות שהיינו עושים .
וחזרה אחת לא יצאה מראשי , הלכנו לחוף מסויים , רוקדים עם הגלים והוא מוביל אותי .
כמעט שחכתי את אותה החזרה הזאת , כמעט שחכתי ממנה , נבלעה בין הדרמות הקשות .
עם כול צעד הרגשתי איך אני כמעט מועדת , אבל כמו שאמרתי לזאין אני אף פעם לא מרימה ידיים , פשוט המשכתי לרקוד את הדואט שלי עם זאין שעכשיו הפך להיות סולו .

http://www.youtube.com/watch?v=Z8ZNt8w-Z-8

(הריקוד)

*

כול החודש האחרון הייתי כאוב כול כך , מנסה להטביע את עצמי בכול דבר שלא יהיה כדי לא להיזכר.
לא הצלחתי ליצור עם נייל קשר , הוא ככול הנראה החליף מספר .
כמו שאימי אמרה לי באותו היום זה האגו עצר אותי מלצור קשר עם אביה , אבל זה לא גרם לי להפסיק לחשוב עליה , להמשיך לבדוק את תיבת ההודעות הקוליות שלי לראות אם הא השאירה הודעה אחרי שאני השארתי לה כול כך הרבה הודעות .
לא מצאתי את הדרך לתקן את הדברים , והארי פשוט נעלם בחודש האחרון , נעלם ולא יוצר קשר , רק אלוהים יודע איפה הילד הזה היה והסתבך שוב.
הכיתי בשק האגרוף בחוזקה במכון הכושר , נותן לכתף שלי להתפרק עם כול מכה ומכה עוצמתית שעלולה לפרוק את הכתף שלי ממקומה .
הבטתי הצידה לזירת הספוג , נזכר בכול האימונים שלי ושל נייל כאן , מתאגרפים ומנסים לנצח אחד את השני .
לקחתי את הדברים שלי ויצאתי ממכון הכושר במהירות , יודע בדיוק מה עלי לעשות כדי להחזיר את הדברים כמו שהיו לקדמותם .
נסעתי אל עבר הדירה של נייל , כמה שזה לא מצא חן בעניי הייתי חייב להוריד מהאגו הגברי שלי כדי לסדר את הדברים ולהחזירם למה שהיו.
חניתי את הרכב האדום המפואר שלי מתחת לבניין שלו , נזכר בערב ההוא לפני חודש שהסתובבתי ברחובות ניו יורק בלי יעד ומטרה ועוצר לבסוף מחוץ לבניין דירתו של נייל אבל לא יכול ללכת אליו ולדבר איתו .
יצאתי מהרכב מדומם את המנוע ונועל אותו מבחוץ עם השלט-האוטומטי הקטן והשחור התפוס בצרור המפתחות , נכנסתי אל הבניין השקט עולה במדרגות עד לקומה השנייה בה הדירה של נייל שוכנת.
והנה אני מחוץ לדלת דירתו , תוהה אם לדפוק על הדלת , מפחד כול כך מה יקרה אחרי החודש הארוך שניתקנו את הקשר שלנו .
לבסוף אזרתי אומץ דופק על הדלת במהירות לפני שאני אתחרט וכעבור כמה רגעים נייל פותח את הדלת ואני רואה את השיער הבלונדיני והמחומצן שלו שכול כך התגעגעתי אליו.
״מה אתה עושה פה?״ הוא חושק את שיניו בעצבים , אני מריח את ריח אלכוהול המסריח עד אלי , הוא מטביע את הכאב המר שלו באלכוהול אני מכיר אותו יותר מידי טוב .
״נייל בבקשה , אני מצטער״ אני מסנן מבעד לשפתיי בכאב , והוא רק מביט בי בעניים מרחמות.
״למה באת רק עכשיו לבקש את הסליחה הזאת?" הוא שואל אותי מהפתח של הדלת לא נותן לי להיכנס מבעדה.
״כי רק עכשיו אזרתי את האומץ״ אמרתי בקול מתחנן , מוריד מהאגו הגברי שלי ומבקש סליחה מנייל כדי להחזיר אותו להיות החבר הכי טוב שלי .
״אתה בגדת באמון שלי״ הוא אומר לאחר רגע של הרהורים עם עצמו .
״אני יודע , ואני כול כך מצטער אני לא יודע איך שחכתי מזה , באותו היום התכוונתי לסיים את החזרה מוקדם ולמהר אל המשחק , אבל פשוט…״ עוד לא סיימתי את המשפט והוא קטע אותי .
״פשוט שחכת מהכול שאתה נמצא במחיצתה״ אמר לי כאילו הוא מבין את הדברים ואת המשמעות .
״אני מבין , אתה אוהב אותה , שחכת כול דבר שנמצא מסביבך , פשוט היית בבועה משל עצמך״ אמר לי בקול שלאט לאט התרכך מעצבים לקול שקט עדין וגברי .
״בועה שהתפוצצה לי בפרצוף״ אני אומר בכאב , ״מה עם אביה?״ הוא שואל אותי לאחר רגע , פניו ניראו … מתעניינים ?
״אני לא יודע , פגעתי בה ברוב טיפשותי ואמרתי לה שהכול היה טעות״ אמרתי לנייל מרגיש את כול הכאב של החודש האחרון מציף אותי במכה , והרגשות שכול כך ניסיתי להדחיק הגיעו אלי והציפו אותי בשנייה.
״טעות?״ שאל נייל מבולבל , ״מה הייתה הטעות?״ הוסיף על דבריו , נימה מבולבלת מבליחה מפיו , וגבותיו מתכווצות בתהייה .
״טעות להתאהב״ אני אומר לו את אותם המילים שאמרתי לאביה לפני חודש בתחנת הרכבת הישנה , שובר אותי ואותה ביחד לרסיסים קטנים כול כך .
״זאת לא הייתה טעות חתיכת מטומטם , אתה תמיד דופק את המצב!״ אמר לי בדיוק כמו אימי לאחר מכן .
זה גרם לגיחוך להיפלט מבעד לשפתיי , ״התגעגעתי אלייך אחי״ אמרתי לו ומיד אני מוצא את עצמי מתחבק איתו חיבוק גברי .
״גם אני״ אומר לי נייל ומחייך , כנראה לפחות שאני ונייל השלמנו .
״עכשיו לך ותתקן את המצב שלך עם אביה, לפני שזה יהיה מאוחר מידי והיא תמשיך הלאה״ אמר נייל תוקפני , מנסה להחדיר לי שכל למוח שלי .
״היא שונאת אותי נייל , זה אבוד״ המילים יוצאות מפי וגורמות לי לאבד כול רצון לעשות זאת , ובכלל כול רצון לחיות .
״תפסיק לדבר שטויות חתיכת חמור , רוץ לתקן את המצב״ אמר נייל בחצי חיוך , ומתוך הרגל שהתגעגעתי אליו כול כך מעביר יד שרירית בשיערו הבלונדיני והמחומצן .