החיים על פי הילה- פרק 8 (המלא)

העלתי אותו מקודם בטעות שהייתי באמצע כתיבה- אז הנה המלא.
——————————————-
נקודת מבט הילה:
קמתי בבוקר, אחרי לילה ללא חלומות. התקלחתי, צחצחתי שיניים. התאפרתי, לבשתי חולצת סטרפלס צהובה, ג'ינס קצר ונעלי בובה לבנות עם פסים צהובים עליהם. הלכתי לחדר האוכל, שלמה עלה על הבמה.
"עברו לנו חודשיים מפרכים של למידה, ואתם בטח שואלים את עצמכם למה צריך בתים, ובכן, הגיע החלק הכיף יותר של השנה- התחרות בין הבתים!" אמר שלמה ומכל מקום נשמעו קריאות עידוד.
"אוקיי, היום תשחקו מחבואים-תופסת, אבל תוכלו להתחבא רק על גובה, ותצטרכו ללכוד את חברי הבית השני, לקחת את הדגל ולהניף אותו מעל הבקתה." אמר מוטי,"לכו ללבוש את חולצות הצוותים, אתם פה תוך… 10 דקות!" אמר וכל הילדים רצו לחדרי ההלבשה בבתים, רצתי גם אני.

עד שהגעתי כבר לא היה שם אף אחד, רק אסף. התלבשתי מהר מאחורי הארון.
"קפצי על הגב שלי ונרוץ לשם," אמר, קפצתי עליו ורצנו למשימה.

עליתי על העץ שמאחורי המגורים שלנו, אך לפתע דניאל התקרב ואדווה על גבו, הרגשתי צביטה בלב וחיכיתי שהם ילכו משם,אבל לא, הם התחילו לטפס על העץ שלי.

נקודת מבט אדווה:
"דניאלוש, חכה לי!" אמרתי בקול החמוד שלי וקפצתי לו על הגב. בדרך ראיתי את החדשה שלקחה לי את דניאל. הוא התקדם לעלות על העץ, אבל לא רציתי שהוא יראה אותה. עליתי ראשונה ודחפתי אותה מהעץ הגבוה. קול נפילה גדול נשמע בפנימייה.
"מה זה?" שאל דניאל מודאג.
"אה זה, בטח סנאי." אמרתי וחיבקתי אותו.
"אוי לא, זאת הילה! יורד לה דם, את נורמלית?!" צעק, ולאט לאט כל הפנימייה התאספה סביבה, דניאל קפץ למטה ואני אחריו.
"דניאלוש, חכה לי!" אמרתי ורדפתי אחריו.