אפקט הפרפר פרק 40

פרק-40

כבר חודשיים וחצי שאני פה.
חודש וחצי בבית ספר פנימיה.
מחר חודש עם סאם ביחד.
חודש, המילה מתגלגלת על הלשון בקלות אבל במוח, במוח זה בלתי נתפס… אני אוהבת אותו, ממש. אני הולכת יחפה לחדר שלי ופותחת בחריקה קלה את הדלת. הרגליים מרגישות את הרצפה הקרה ואני מסתכלת על החדר, כמה הוא השתנה. אני מחייכת ונזכרת ביום שטום גילה לי שיש לי מקלחת מאחורי הקיר שעכשיו בצבע כחול עמוק, ואז אני מסתכלת על הקיר שמעל המיטה והזכרת ביום שאש ולילי עזרו לי לאסוף פוסטרים של ריהאנה ואבריל לאבין והדבקנו אותם מעל המיטה ביחד, לילי נפלה ושברה את הרגל, זה היה מאד מצחיק. לא רואים את הקיר אז אני אפילו לא זוכרת באיזה צבע הוא. זה שאחריו שחור והדבקתי עליו מאות פתקים לבנים שכתובים עליהם מוטואים שאספתי מהאנשים בפנימיה. האהוב עלי הוא של ניק, פגשתי אותו כשהלכתי עם אואן לקנות מתנה ליום הולדת של סאם לפני שבועיים, הוא שוב נישק אותי והפעם צעקתי עליו אבל הוא רק צחק, ואז הוא אמר ש20 שניות של אומץ זה מה שמציל אותו, לא לחשוב, לעשות, רק 20 שניות זה מספיק. וזה המוטו- 20 שניות של אומץ. מסתובבת עוד לקיר של הדלת של החדר, הקיר ורוד, ורוד בוהק, זה הקיר האהוב עלי. הקיר הזה חלק אבל הוא הכי מלא, כי כל פעם שאני מסתכלת עליו מצטייר עליו משהו אחר, פעם תמונה של סאם מחייך פעם שלי ושל אש, פעם סתם משפט שלמדתי או שיעור שהיה ממש כיף. עכשיו אני מסתכלת ורואה את ההורים שלי וג׳ייק, מחייכים, מאושרים, לא פגשתי אותם חודשיים וחצי. לא ראיתי אותם ולא דיברתי איתם. אמא ואבא, אני רוצה לפגוש אותם. אני מתיישבת על המיטה לאט ודמעות יורדות מעיניי, שכחתי אותם, ממש שכחתי אותם. אני מנגבת את הדמעות וקמה. הולכת לשידה החדשה שליד המיטה, השידה שסאם רב עליה שנים כדי שסימה תסכים שיהיה לי מקום שאף אחד לא יודע מה יש בו. אני פותחת את המגירה ומוציאה את הסכין, הסכין המיוחד שלי. לא זרקתי אותו, אני לא מצליחה. אין במגירה כלום מלבד הסכין. רק הסכין. ״טוקטוקטוק…״ אני מתעוררת במהירות ומחזירה את הסכין למגירה. ״כן.״ אני עונה ומוודאת שאין לי דמעות בעיניים. ״לוסי.״ מחייך סאם ונכנס. הוא מתיישב לידי ומחבק כתף אחת שלי ואז מנשק אותי בראש. ״אני לא הבת שלך.״ אני מזכירה לו והוא מגחך. ואז אני מסתובבת אליו ומנשקת לו בלחי. ״אני לא בעלך.״הוא צוחק ואני חושבת לעצמי, הלוואי… ״אני רוצה לפגוש אותם.״ אני זורקת לאוויר. ״לא.״ הוא עונה. ״מה?״ אני שואלת בהלם. ״מה זה לא?!״ אני שואלת שוב והוא חושב רגע ואז עונה. ״לוסי, הם לא רוצים לפגוש אותך.״ ״מה?!״ עכשיו אני צועקת. ״לוסי, הם.. מחכים שתצאי. ואז. הם….״ ״די!״ אני מפסיקה אותו, לא רוצה לשמוע אותו. ״איך?״ אני מרגישה אומללה לרגע. ״לוסי…״ הוא מסתכל עלי. ״רגע אינטימי??״ נכנסת אש בחיוך ענק ומסטיק בין שיניה. ״כן.״ אני עונה ומחכה שתצא. ״מעולה.״ היא אומרת ונכנסת. מתיישבת ביננו וההורים נעלמים מראשי, הכל בסדר עכשיו. אני נושמת עמוק ומחייכת לאש החברה הכי מיוחדת בעולם. ״אש, כשאומרים רגע אינטימי הכוונה היא שאת לא אמורה להכנס!״ אני מדגישה את הלא וסאם עדיין קיווה שהיא תצא. ״חה, אופס… פעם הבאה אני אזכור.״ היא אומרת ולא יוצאת החוצה. ״לא משנה…״ אני מחייכת והיא צוחקת, סאם נראה ממש מאוכזב.״למה את כזאת קרציה?״ הוא שאל את אש והיא הרימה כתפיים לומר שאין לה מושג. ״יאללה, בית ספר.״ אמרה וקמה לדלת. ״אתם באים?״ שאלה כשהיא כבר מחוץ לחדר. ״כן ענינו ביחד והיא סגרה את הדלת. ״אז…״ סאם התחיל ותפס לי את היד. ״אתם לא באים!״ אמרה אש נפתחה את הדלת בכעס. ״מממ…״ הנהנתי מאוכזבת לסאם ומיהרנו אחרי אש. ״את יכולה ללכת כשרומזים לך.״ אמר סאם עצבני. ״מממ… לא כשאתה מבקש ככה!״ אמרה והוציאה לו לשון. צחקתי על הריב המטופש שלהם. ״סאם! עכשיו!״ רץ מישהו לסאם, מישהו עם שיער בצבע חום כהה ועיניים שחורות כמעט, הוא היה שרירי ומחוטב ובמצח היה לו וריד בולט והוא נראה ממש כועס ורציני. ״מה קרה?!״ שאל סאם בלחץ ולא עזב לי את היד. ״עכשיו!״ אמר האיש שהיה כבן 25 ורץ לכיוון שלא הכרתי, בפנימיה הזאת ממש גדולה. ״אני הולך.״  אמר כי ורץ אחרי האיש. ״לאן?!״ שאלתי ולא קיבלתי תשובה. עמדתי והסתכלתי עליו נעלם. ״לוסי, זה משהו של חונכים.״ אמרה אש והנהנתי. ״כן, בואי.״ כל הדרך לבית ספר הסתכלתי אחורה לראות אם הוא מגיע וחשבתי לאן הוא הלך ומה היה כל כך דחוף…