חצאים- פרק 48

היא נרדמה תוך כמה דקות, נישקתי אותה במצח והרגעתי אותה כדי שהיא תישן, היא הייתה נראית מותשת. כיסיתי אותה בשמיכה וראיתי איך לאט לאט היא מתמסרת למיטה, איך הגוף שלה מתמסר למגע החמים של השמיכות. היא התחילה להתנשם באיטיות מה שמסמן לי שהיא נרדמה. אני זוכר את הימים האחרונים שבהיתי בה כשהיא הייתה חולה, מנסה למצוא תשובות איך לרפא אותה במהירות. קשה לי כשקשה לה, עכשיו קשה לי יותר מידי.
התיישבתי בצד המיטה והדלקתי את המחשב הנייד. ניסיתי להעסיק את עצמי במחשבות אחרות מעבר למה שקרה אחר הצהריים, זה נראה הזוי שהכל קרה באותו יום. כשהסתכלתי בשעון כבר היה ממש מאוחר, אני מקווה שאמא של עלמה לא דואגת לה יותר מידי. שלחתי סמס אל הטלפון הנייד לשעת חירום שעלמה אצלי ושאני דואג לה, האמנתי שהיא קיבלה את זה למרות שהיא לא ענתה, כנראה היא חוסכת על הכסף של הסמסים.
כשאני חושב על כמה רע עשה כל הסיפור הזה לעלמה אני רוצה להכות מישהו. והיא, היפה, המקסימה והחברה הכי טובה שיש, חושבת רק עליי, חושבת כמה רע זה יעשה לקשר שלי ושל איתי בראון. כאילו מה?! איתי בראון, חתיכת ילד מטונף שקרן ומסריח, שחושב שכל העולם זורח לו מהתחת. הוא רציני באמת שהוא יעשה דברים כאלה, יסבן אותה באין ספור סיפורים עד שהוא יודה ובדרך הכי מגעילה שיש?! אני לא אשתוק על הדברים האלה, ולא אכפת לי מה זה יעשה לי. היא חשובה לי יותר מכל מעמד, במילא במסיבות התחלתי להשתעמם, במילא בבתים ריקים הם מאבדים את הראש ואני האחראי, במילא למצוא לעשות ולזרוק זה לא המוטו שלי, אז להתקרב לאיתי בראון כבר אין לי שום רצון. אבל ברק.. מה יקרה איתו? אם אותו אני אאבד זה באמת יהיה קשה. הבנאדם שיודע עליי הכי הרבה ובכנות הכי גדולה, שתמיד שם לצידי ומקשיב לכל בעיית " אחים " שיש לי. אם אותו אני אאבד אני אשתגע.
שמתי אחרי שעברה לה כמעט שעה משינתה של עלמה, יד על מצחה. היא הייתה חמה. אם היא שוב חולה אני אהיה כל כך עצוב, אני לא יכול ללכת מחר לבית הספר בלי העזרה שלה והתמיכה שלה. באיזה עין יסתכלו עליי כשיבינו את כל הסיפור? רק איתה אני באמת יכול להתמודד.
ראיתי את העפעפיים שלה מתחילות לזוז. ליטפתי אותה קצת, היא לקחה את ידה ושמה את ידי שליטפה אותה על הלחי שלה. היא הייתה כל כך חמה שזה הפחיד אותי. היא נשמה נשימות עמוקות, נשימות מרגיעות כשהיד שלי מחוברת אל לחיה. היא הייתה צריכה את התמיכה הזו, הרגשתי את זה וזה הרטיט לי את כל הגוף.
" את בסדר? " שאלתי בלחישה.
" לא " היא אמרה. לקחתי את ראשה והעברתי אותו אל בטני כשכבר שמתי את הלפטופ בצד.המשכתי ללטף אותה ועצמתי עיניים כדי להתחבר אל גופה, לא יודע למה הרגשתי שזה נחוץ.
" מה יעזור לך? " שאלתי.
" התמיכה שלך.. " היא אמרה עצובה, הקול שלה היה כל כך מבואס.
" עלמה אני לא יכול לשמוע אותך ככה ".
" זה לא הולך להשתנות בתקופה הקרובה.. אני מצטערת " היא אמרה כשהיא מסתכלת לאותו כיוון שאני מסתכל עליו. לא בעצם זה לא נכון, אני הסתכלתי עליה, אפשר בכלל שלא?
" אבל איך את מרגישה? עזבי את הסיפור של איתי.. את נראית חולה לגמרי ".
" מדחום? " היא שאלה ואני הזזתי את ראשה, הנחתי אותו על הפוך ולקחתי את המדחום מהמגירה. היא הדליקה אותו והכניסה אתו לפיה. היא חייכה אליי חיוך קטן בעוד המדחום בפיה. " שלושים ושבע שלוש " היא אמרה, " זה גבולי כזה. אני פשוט הייתי צריכה עוד יום אחד לנוח ולא להתאמץ ".
" באמת התאמצת.. " נאנחתי בחיוך, " את רוצה עוד משהו? לאכול לשתות? ".
" בוא לידי " היא ביקשה. שמתי את ראשי ליד ראשה והסתכלתי עליה, הילדה הכי יפה שאני מכיר, עם העיניים הכי מיוחדות, השיער הכי יפה והחיוך המקסים. החיוך שעכשיו נמחק ממנה. הפרצוף העצוב שלה גם כל כך יפה, היא יפה גם כשהיא עצובה. היא הסתכלה עליי עמוק בעיניים וקרבה את שפתיה לשלי. בלי ששמתי לב כבר הייית מעליה, מנשק אותה בנשיקות מרגיעות, מעביר בה את תחושת החמימות שהיא מעבירה לי. זה היה ארוך, אפילו לא שמתי לב כמה זמן, פשוט לא רציתי להפסיק, לא רציתי שהיא תרגיש לבד, וכשהיא מחוברת איתי אנחנו גוף אחד אבל ביחד. כשהתנתקנו היא חייכה אליי חיוך משונה. עדיין הייתי מעליה, מסתכל על יופיה. ביד שלא החזיקה את כל משקל גופי העברתי את שערה לאחורי האוזן. נישקתי אותה נשיקה קטנה בצוואר, היא קפצה מזה בצחוק קטן.
" אתה רוצה לדגדג אותי גם כשאני חולה? ".
" ברור כי ככה את צוחקת " אמרתי לה בצחוק.
" צחוק עדיף על בכי בשבילך הא? מה אני לא יפה כשאני בוכה? ". החטפתי לה מכה קטנה בראש כמסמן לה כמה אידיוטית היא יצאה עכשיו. היא נשמה עוד נשימה אחת עמוקה וניסתה להירגע.
" על מה חשבת? " שאלתי אותה כמבין שעבר עליה משהו בכמה השניות האחרונות.
" היה לי כאב ראש רגעי, זה אני חושבת עבר ".
" את צריכה כדור? ".
" אני חושבת שכן " היא אמרה ואני קמתי מהמיטה, הלכתי לרגע לשירותים והבאתי לה כדור של אקמול. נכנסתי גם עם כוס מים ונתתי לה לבלוע את הכדור. היא חייכה אליי אחרי זה ואז סיימה את כל כוס המים בשלוק אחד.
" הבית הזה מטפל בי יותר מידי טוב " היא אמרה בחיוך.
" כי את חשובה לבית הזה " קבעתי, " את חשובה לי ".