לרקוד – פרק 30 (1D)

נשארתי לבד על הרציף , הגשם שוטף אותי ומרטיב אותי עד לשד עצמותיי , אבל זה לא הפריע לי , בקושי הרגשתי את המים הניתזים על גבי בעוצמה , הדבר היחידי שמילא את מוחי זה המילים של זאין .
׳טעות להתאהב׳ לא ידעתי אם לשמוח מהמשפט או לבכות , הוא מאוהב בי , לא חשבתי שהוא מאוהב בי , אבל המילה הנלוות ל׳להיתאהב׳ שברה אותי לגורמים כול כך קטנים , חתיכות ורסיסים שאי אפשר לחברם בחזרה , ׳טעות׳ .
המילים האלה לא עזבו את ראשי , מציפים את מוחי בעוד שהגשם מציף אותי מסביבי , נופלת לתוך תהום עמוקה של כאבים ולא מצליחה להקים את עצמי מהרציף ולעזוב את תחנת הרכבת הישנה.
הקור עוטף אותי מכול עבר , הקור מהגשם, והקור מליבי הקפוא כול כך .
עד כמה שלא חשבתי שזה יקרה , עד כמה ששנאתי את הבן אדם הזה לפני כמה ימים אחדים התהפכו בשנייה , ועכשיו אני מאוהבת בו כול כך , ואני לא יכולה לעשות עם זה כלום .
זה שבר אותי מכול עבר , זה שבר אותי מכול פינה , דחק אותי עד לקצה והפיל אותי לתוך התהום העמוקה שאני לא מפסיקה ליפול .
אני לא מבחינה בזמן העובר , אני לא מבחינה בשניות , בדקות , ובשעות הארוכות שעוברות ואני עדיין יושבת על הרציף , הדמעות זולגות בזרם על לחיי ומתערבבות עם הגשם הלא מפסיק לרדת מהשמים הקודרים המלאים ענני גשם אפורים כהים .
לבסוף אני מצליחה לקום על רגליי , לצעוד ברגליים כושלות המאיימות להפיל אותי על הקרקע ואני לא יוכל לקום מהרצפה .
אני מגיעה אל הרכב שלי וידי בקושי עובדות ומצליחות לפתוח את דלת הרכב, אני מחליקה לבפנים ומרטיבה את המושבים השחורים מעור .
סוגרת את הדלת האדומה כהה וממהרת להדליק את המזגן שיחמם את גופי הקפוא , אבל לא את ליבי הקר שנשבר לגורמים .
אני לוחצת על הגז , בספק אם אני יצליח להגיע לדירה בלי לעשות תאונה בדרך בגלל דעתי המוסחת מהכביש .
ובדרך נס כולשהי אני מצליחה לחנות את הרכב בחנייה מתחת לבניין בו אני גרה בדירה משותפת עם אור .
הגשם ממשיך לדפוק על גג הרכב בעוצמה חזקה שממלאת את אוזני , אני שולפת את המפתח מהחריץ הכסוף והמנוע דומם , רק רעש הגשם נשמע עכשיו בבירור .
אני יוצאת מהרכב בחזרה אל הגשם השוטף שמרטיב אותי שנית , השעה כול כך מאוחרת בלילה שאין לי מושג מה היא בכלל מרוב השעות הארוכות שישבתי ברציף .
עליתי אל הדירה המשותפת שלי בקומה השלישית , פותחת את הדלת שלמרבה הפתעתי לא נעולה ונכנסת פנימה.
לא רציתי לפגוש באור , במיוחד לא איך שאני נראת כי אם היא תדבר איתי היא תשאל שאלות שאין לי תשובות עליהם .
סגרתי את הדלת הראשית במהירות ממהרת לחדרי ברגליים כושלות וסוגרת אחרי את דלת חדרי .
גבי נדפק עליה ואני מחליקה לאט על הרצפה עד שרגליי מחובקות בחיקי , כולי רטובה מכף רגל ועד ראש , וגם ליבי רטוב כול כך מכאב .
דפיקות קלות נשמעו על הדלת , ״את יכולה לפתוח לי בבקשה?״ אני שומעת את קולה של אור מהצד השני, לא חשבתי שהיא תפנה אלי .
לא הצלחתי לדבר מרוב הכאב העומד בגרוני , פשוט זזתי הצידה פותחת את הדלת ונופלת שוב על הרצפה שגבי מושען על הקיר הלבן מכתימה אותו במים .
היא הסתכלה עלי כול כך מופתעת ממפתן הדלת , מופתעת כול כך מאיך שאני נראת ופשוט מחבקת אותי .
יושבת לידי ופשוט מחבקת אותי חזק כול כך , נותנת לי להתפרק עליה וזה פשוט קורה .
יבבות חזקות נפלטות מבעד לשפתיי ואני פורצת בזרם דמעות חדש בקול .
ידה מלטפת את גבי הרטוב ומנסה להרגיע אותי עם מילים מעודדות .
ואני פשוט בוכה , בוכה בלי הפסקה .

*

נכנסתי אל הבית שלי , כאב מילא אותי אבל לא יכולתי להישבר , לא כשאימי עלולה לראות אותי .
אני לא יכול לתת לה לראות את הבן היחיד שלה הגדול בוכה ונשבר לנגד עיניה .
״זאין?״ שמעתי את קולה קל אימי מהמטבח , ברגליים כושלות אני צועד אליה , כולי רטוב מכף רגל ועד ראש ונכנס אל המטבח .
היא הופתעה כול כך לראות אותי רטוב , ״שוב דפקת את המצב?״ היא שואלת אותי בקול שקט , היא מצליחה לקרוא אותי כמו את כף היד שלה .
הנהנתי לאט מתיישב על אחד מהכיסאות הצמודים לשולחן , ״עד שאתה עושה משהו כמו שצריך , אתה חייב להרוס אותו?״ היא שואלת אותי ושוב אני רק מהנהן בראשי .
״היא אהבה אותך למען השם , ראיתי את זה בעניים שלה , ושלך״ אמרה לי בחצי צעקה גורמת לי לקפוא .
״ורק בגלל האגו הגברי והמטומטם שלך פגעת בה !״ צעקה עלי , מרימה את ידה בעצבים לעברי ופשוט נאנחת , זה מדהים איך האישה הזאת רק במבט אחד יודעת לקרוא את כולי .
״זה לא בגלל אגו!״ אמרתי בשקט בקול נוקשה כול כך , צחקוק קל נפלט מבעד לשפתייה .
״זאין , הרסת את הדבר הכי טוב שיש בחיים שלך , אם זה לא היה אגו , מה זה היה?״ היא שאלה בנימה שקטה , מביטה אלי במבט מיאוש.
המילים שלה חלחלו לראשי , כול מילה ומילה כמו שעון חול טפטפה לתודעתי .
׳לעזאזל עם הכול , היא צודקת׳
דחפתי סיגריה לבנה לפי , מדליק אותה ומעשן את החומר , נושף את העשן הלבן והסמיך לחלל המטבח ואימי פשוט מביטה בי ברחמים .
״תתקן את זה , תתקן את זה לפני שזה יהיה מאוחר מידי״ מלמלה אלי , עוזבת את המטבח ומשאירה אותי לבדי כשהסיגריה תקועה בתוך פי , והעשן הנפלט מבעד לשפתיי זה הדבר היחיד שנשאר ומארח לי חברה.