עיר מעופפת פרק 7
דפיקה בדלת, אני קם באיטיות מסורבלת ופותח את הדלת, על הסף נמצאת משהיא נמוכה יחסית, עם שיער ג'ינג'י ועיניים ירוקות, הפנים שלה מנומשות והיא בוהה בגוף שלי ברגע שאני פותח את הדלת.
"הי." אני אומר.
היא ממשיכה לבהות בי.
"את בטח..ג'ילי, נכון? ג'ילי ללין?"
היא ממצמצת כאילו רק עכשיו התעוררה מחלום. "כן," היא אומרת. "אני ג'ילי." היא מושיטה לי את היד ללחיצה.
אי מביט בג'ילי ואז ביד, בדרך כלל אני נמנע ממגע פיזי.
כשג'ילי מבינה שאני לא הולך ללחוץ לה את היד, היא מחזירה אותה ומסמיקה.
"אתה יכול להתלבש?" היא שואלת. "אני יחכה לך למטה."
"מה הבעיה ללכת בלי חולצה? בעולם התחתון עשיתי את ה הרבה פעמים."
ג'ילי מסמיקה עוד יותר.
"אני מביך אותך, נכון?"
ג'ילי מצחקקת בעצבנות.
"בסדר." אני נכנע. "בסדר אני יתלבש." אני פונה אל המיטה,לוקח חולצה שחורה ושם אותה, לאחר מכן אני לוקח סכין מהמגירה ותוחב אותה במגף.
"זה לא יהיה נחוץ."
אני מרים את ראשי. "מה לא יהיה נחוץ?"שואל.
"הסכין." היא אומרת ובולעת את הרוק.
אני מחייך. "מותק." אני אומר לה. "גם אם אני ילך לחופשה בים אני ייקח איתי סכינים."
עכשיו ג'ילי מסמיקה עוד יותר.
אני ניגש אל המגירה ותוחב אקדח לתוך המכנסיים.
"בסדר. אני מוכן. בוא נלך."
ג'ילי מהנהנת ונותנת לי להוביל, אני יורד במדרגות, הולך למטבח, לוקח תפוז וממשיך ללכת לכיוון דלת היציאה, שנייה לפני שאני פותח את הדלת, אימא שלי מופיע בפתח, הידיים שלה עמוסות בשקיות חומות מלאות מצרכים. אני לוקח את המצרכים וללא מילים סם אותם על השולחן, אני בא לפרוק אותם עד שג'ילי מכחכחת בגרונה.
"מותק." קוראת אימי. "אתה הולך לאחר ביום הראשון שלך."
אני נועץ מבט באימי ואז בג'ילי.
"טוב, תשמרי לי עוגיות." אני אומר לאימי, מנשק אותה במצח ויוצא מהדלת.
"להתראות גברת גו." אומרת ג'ילי לאימי.
"ביי ג'ילי. תודה על העזרה."
"אין בעיה." אומרת ג'ילי וסוגרת את הדלת. הסומק נעלם כבר מפנייה אך מיד מתחדש כשאני מציע לה פלח תפוז.
מה הבעיה של העולם הזה?
תגובות (3)
תמשיכי!!מעולה!!
הזוי. תמשיכי!
יאוו! וכבר לא אכפת לי שאני מגיבה על פרקים ישנים~
אהבתי את זה שנתת לדמויות שלך שמות ישראלים, למרות שזה סיפור פנטזיה.. |זה מעצבן אותי שבכל סיפורי הפנטזיה שקראתי שישראלים כתבו, הדמויות עם שמות אמריקאים נדושים|