להיות נאהבת פרק 25 חלק א ♥

מהפרק הקודם:
"עוד שבועיים.." "ומה את מתכנת לעשות בו?"
"אתם כבר תיראו מה שכן…עד אז, שהכול יתנהל כרגיל,"
"רגיל זה אומר….שאת יוצאת איתי?" שאל נאור, "לא..זה ממש לא רגיל"

לפרק:
מנקודת המבט של ליסה:
"איזה יפה.." אמר לי גייק ,"המ תודה," מילמלתי, הוא בחן אותי והרגשתי מוזר, "אז המ לאן הולכים?" שאלתי, "הפתעה" הוא חייך ,"כבר אמרתי שאני לא אוהבת הפתעות…."
"את זאת את תאהבי…מבטיח לך.." אמר והתקדמנו,

מנקודת המבט של לירון :
"בו…קר" מילמלתי שקמתי, הייתי כל כך עייפה, הרבה עבר עליי אתמול, להפתעתי הרבה גילתי שאני לבד בחדר, "זואי…בטח בריצת בוקר שלה, כמו כל בוקר ,ואיפה ליסה?" קמתי במהרה חשבתי אולי אני מאחרת, הסתכלתי על השעון …השעה הייתה רק שבע בבוקר, אוקי מאחרת אני לא…
יצאתי למסדרון של מגורי הבנות, היה ניראה שקט, יש כאלה שעדיין לא התעוררו אפילו, אוקי אז איפה ליסה…התקשרתי אלייה ואפחד לא ענה, "נו איפה את.."
שלחתי לה מלא הודעות, היא חייבת לשמוע,
עשיתי את כל האירגונים של הבוקר והתלבשתי, לבשתי שורט בהיר כזה ממש יפה עם ניטים ,וחולצה של הביהס בצבע שחור צמודה יפה ,
ונעלי אדידס גבוהות בצבע שחור,
התאפרתי מעט, שמתי מייקאפ ,סומק, מסקרה ,עיפרון שחור, אליינר, ואודם אדום ממש יפה בולט כזה, סידרתי את השיער פשוט פיזרתי אותו מהצמה שעשיתי בלילה, והוא יצא ממש יפה גלי כזה, נופל עד סוף גבי,
השעה הייתה כבר רבע לשמונה, וליסה לא חזרה אליי, לאן היא נעלמה זאתי….אני זוכרת שאתמול היה לה דייט עם גייק והיא לא חזרה מאז, אני מתחילה לדאוג, ועוד רבע שעה ארוחת בוקר, איפה היא!! אני יברר עם גייק, למרות שאסור ללכת בשעות כאלה למגורי הבנים, החלטתי להתגנב איכשהו, הלכתי בשקט, חיפשתי את החדר של גייק, עד שמצאתי דפקתי כמה פעמים אפחד לא פתח, "נו כבר.."מילמלתי ראיתי צל מתקרב פתחתי את הדלת שלמזלי הייתה פתוחה ונכנסתי וסגרתי אחריי, שמעתי קולות מחדר האמבטיה,
"טוב שנזכרת לבוא…גייק" אמר הקול, אוי פאק…אני לא גייק,
"איפה הייתה?" שמעתי את דלת האמבטיה נפתחת, התיישבתי על המיטה, שמעתי צעדים מתקרבים, "אוי מי גאד את לא גייק!" שון נבהל והלך צעד אחורה, הוא היה בלי חולצה עם מגבת לרגליו, כזה חתיך, הקוביות שלו בלטו, והוו הבנאדם מושלם ~.~
"אני…מצטערת.." אמרתי , "זה בסדר…מה את עושה פה?!"
"מחפשת את גייק! אבל כנראה שהוא גם לא פה.."
"גם?"
"גם ליסה לא חזרה עדיין "אמרתי מודאגת, "איפה הם יכולים להיות.." שאל שון, "אין לי מושג.."
"חכי המ אני יתלבש ונחפש אותם," הוא אמר ואני הסמקתי,
ניסתי להתקשר שוב לגייק ולליסה אבל אפחד לא ענה,
"הם שחכו לחזור כנראה.." צחק שון שהתלבש, הוא לבש גינס משופשף כזה יפה, וחולצה של הפנמייה בצבע שחור , השיער שלו הסתדר כמו תמיד באופן מושלם, הוא שם בושם ויצאנו,
הריח של הבושם הזה שלו שיכר אותי…
"את יודעת לאן הם יצאו?"
"אין לי מושג..ליסה לא ידעה.."
"כן…גייק אמר לי שהוא יעשה לה הפתעה, הוא לא סיפר לי גם,"
אז איך נדע לאן ללכת?! אין לנו כיוון בכלל!" "אל תדאגי.." הוא אמר וחייך אליי מוריד את כל הדאגות מליבי, "תריך לדבר עם מוטי על זה?" שאלתי, "אני חושב שמוטי יודע על זה לפנינו…" אמר שון והצביע על המשרד שלו, שמה עמדה נוי בוכה, ואת מוטי מדבר בטלפון עם ..המשטרה, "מה הולך פה?!" שאלתי שהתפרצתי למשרד, "לירון!" מוטי אמר מופתע, "איפה גייק וליסה?!" שאל שון, "הם…אל תדאגו"
"תסבירו לי מה קורה פה!!" צרחתי ראיתי את נוי בוכה, "נוי מה קורה.." היא הסתכלה על אביה ואז עליי, "הם…הם עברו תאונה, הם בבית חולים פה ליד הפנמייה.." היא אמרה וקפאתי במקום, דמעות הציפו את עיניי, "תא..ו..נה" מילמל שון והתיישב על הכיסא ,"תירגעו .." אמר מוטי, "איך אני ירגע אייך!!" צווחתי בבכי , "אני רוצה לראות אותם.." אמר שון, "איך זה קרה?" הוא הוסיף, "מוטי מברר…" אמרה נוי,
"עם המשטרה?!" שאלתי , "כן…זה לא משנה עכשיו …בואו" אמרה נוי והלכנו אחרייה, ואחריי אביה מוטי לעבר בית החולים….שון חיבק אותי והרגיע אותי, אבל הפעם…כלום לא עזר…