'דיו שחורה על מחברת שורות' פרק ראשון
'בום'.
זה הצליל היחיד שהדהד בראשי בעודי מתהלך ברחוב.
רק ה'בום' של הדלת הנטרקת. מסיימת איתה מערכת יחסים של שנה.
השנה המבוזבזת בחיי.
'בום'.
'בום'.
'בום'.
'בום'.
'בום'.
הקול מזמזם בראשי, כמו מנסה להזכיר לי את טעותי, טעות שנמשכה שנה שלמה.
'בום'.
'בום'.
'בום'.
'בום'.
'בום'.
בום.
"אחח" נשמעת קריאת כאב מתחתי. אני מפנה את מבטי כלפיי מטה ועיניים ירוקות בורקות פוגשות בעיניי החומות. תחושה חמימה מתפשטת בתוכי. למה?
אני מושיט לעברה יד, אך היא רק קמה בעצמה ורצה. מה קרה כאן הרגע?
אני מביט למקום בו הייתה לפני מספר שניות וקולט במבטי מחברת.
אני מרים אותה ומסתובב מחפש במבטי את עיניה הירוקות או את… מה היא לבשה? קפוצ'ון שחור? או שהיה זה כחול כהה?
לעזאזל למה לא שמתי לב יותר לפרטים? רגע היה לה תיק גב, כהה גם הוא. קלטתי במבטי את התיק במרחק די רב ממני בהמשך הרחוב.
התחלתי לרוץ כשבידי המחברת, רצתי הכי מהר שיכולתי לכיוון הרחוב בו רק לפני רגע התהלכתי.
כעבור מספר דקות איבדתי את עקבותיה בתוך קהל עוברי אורח. לעזאזל.
הסתכלתי על המחברת שהייתה בידי.
מה אני אמור לעשות כעת?
נאנחתי והלכתי אל ביתי.
'בום'.
צליל נשמע בראשי.
אך כעת אינו היה טריקת הדלת, אלא קול חבטת הנערה במדרכה המלוכלכת.
תגובות (2)
וואו מדהיים מחכה כבר להמשך !!!
את מוזמנת לקרוא את הסיפורים שלי ❤❤❤
אביה יש לי ספור שאת משתתפת בו והעלתי פרק חדש אל תרצחי אותי זה פשוט חשוב להמשך הסיפור