הכל אודות מארה-פרק 41

מארה וג'ייק הוסיפו להלחם זה בזו,מתאמנים.
מרגע לרגע,הלכה והתחזקה בו התחושה כי מארה אכן חזקה כפי שחשב.
כשלפתע הוא כשל ונפל על הריצפה ומארה רכנה מעליו,מצמידה את להב החרב לליבו.
"יופי!"קרא ג'ייק," שיפדת לי את הלב.הרגת אותי.אני גאה בך.."
כשהיא מחזיקה בו כבן ערובה,והחרב נשמטת מידה אל הריצפה כשג'ייק אוחז מכניע אותה לכדי נשיקה לוהטת .כשהדם זורם מהר בעורקיו..והם מחליפים מקומות.ג'ייק היה מעליה,מלטף את פניה כשליבו מחסיר פעימה,בעודו מביט בה.
"..אני אוהב אותך.."הוא אמר לוקח נשימות,בין נשיקה לנשיקה.
כשלפתע,מישהו לפת אותו מאחור.
מישהו,לבוש שחורים שעטה ברדס על ראשו.
ג'ייק!!!"קראה מארה,מבוהלת..
"מארה!"קרא ג'ייק, נאבק באדם רעול הפנים שאחז בו בכוח."תיברחי!!"הוא קרא,כשהיא קמה מהריצפה אוחזת בחרב,מוכנה להכות באויב.
כששני אנשים אחזו בו בכוח.שני בריונים.
כשמספר רגעים לאחר מיכן,הוא ראה מסך שחור.
הם הכו אותו עד אובדן הכרה. זה לקח זמן,כי ג'ייק מאוד חזק.
הם גם גרמו לו לדמם,בכדי להחליש את גופו,על מנת שיזדקק לדם בשביל לחזור לאיתנו.
לא היה לא מושג שהם עומדים לענות אותו באכזריות.
כשכול מה שהיה לו הראש היה בטחונה של מארה.
הוא נורא דאג לה.
הוא שכב מחוסר הכרה מספר שעות.
בעוד מארה נותרה לבדה במחסן הנשק.
מגבשת תוכנית בכדיי למצוא אותו.
כן,היה עליה גם לקחת מנות דם על מנת לטפל בג'ייק הפצוע.
כשהתעורר,מצא את עצמו צלוב,על מוטות עץ,העזרת שלשלאות ברזל שאחת מהן הלכה והתהדקה על צווארו.
"קשה לנשום..מה?"אמר אדון הערפדים.ערפד זקן כבן 800 שנה.
"אל תפגעו בה..בבקשה.."אמר ג'ייק,נאבק בכדי לנשום,כשאדון הערפדים פוצע אותו בחזה,עם פיגיון חד מאוד.דם החל מטפטף על הריצפה.
"היכן מארה ג'ונס???"שאל הערפד המרושע.
"לעולם לא אומר לך!!!"קרא ג'ייק בכעס,באומץ.
"לעולם אל תאמר,לעולם לא.."אמר אדון הערפדים והחל מהדק את השרשרת סביב צווארו של ג'ייק.
"מה אתה עושה?"שאל ג'ייק,מרגיש בחוסר חמצן..
"זה נורא..נכון?"התעלל בו הערפד המרושע,"אט אט אספקת החמצן ניגמרת. אין אוויר.הלב פועם חזק יותר,אתה מרגיש כאילו עוד רגע יפרוץ החוצה.והריאות שלך יתפוצצו..אתה רוצה שאפסיק?"
"מה אתה רוצה??" שאל ג'ייק.
"..שתמות.."אמר אדון הערפדים.."אני רוצה שאתה תמות."
"מי אתה?"הוא שאל,מבקש לדעת את זהותו.
"מלאך המוות!"קרא ג'וליוס ברשעות.
"אתה לא מפחיד אותי.."אמר ג'ייק באומץ.
"כן??..אתה עומד לפגוש את המוות פנים אל פנים.נראה מה תגיד אז.."אמר ג'וליוס.
"אני לא פוחד."אמר ג'ייק,כשג'וליוס מוסיף לגרום לו לדמם.
"במהרה אתה תאבד מספיק דם בכדי שהצימאון שלך יתעורר..אני מתכוון לתת לך לגווע.
מה שנקרא:מוות,במנות קטנות.אני כערפד יודע,שהרעב הזה משגע ומכאיב.עוד מעט,כל הגוף שלך יצרח מכאבים.לא מומלץ ידידי.אני מוכרח לומר לך שזה כואב רצח!"
ג'וליוס הוסיף לפצוע אותו עוד ועוד.
"אייריס!"הוא קרא לבת זוגו.
"כן יקירי?"שאלה אותו.
"בואי,וספקי לבחור כאן מידמך,על מנת שהצימאון יגבר."אמר גוליוס,כשהיא פוצעת את פרק ידה.
ג'ייק ניסה להתנגד כשהרעב שלו הולך וגובר.הוא לא היה מסוגל לעמוד בפיתוי.ריח הדם שיגע אותו.
הוא הצמיד את שפתיו חזק לידה של אייריס והחל שותה מדמה בטירוף.
כשהיא נושכת אותו וגורמת לו לדימום כבד.
"מספיק!"קרא גוליוס,והרחיק אותה ממנו.
הרעב של ג'ייק גבר.ליבו החל פועם,הולם,דוהר במהירות של 140 קמ"ש.
הוא החל סובל מכאבים בכל גופו.כל עורק ועורק בגוף שלו כאב,כאילו בוער מבפנים.
"צפוי לך מוות איטי,מכאיב..עד שאבי העורקים שלך יקרע."קרא ג'וליוס.."אם אתה רוצה שאפסיק זה תלוי בך.תאמר לי היכן מארה ג'ונס ואשחרר אותך.אתן לך כל מה אתה צריך.סעודת מלכים,מקלחת מרעננת."
"אני מעדיף למות!"קרא ג'ייק באומץ.
הוא לא תיאר לעצמו כי הוא יסבול מכאבי תופת.
"בוא נראה מתי תשבר.."אמר ג'וליוס,מוסיף לפצוע אותו.כשכעת הוא הידק את ידיו של ג'ייק אל מוט העץ בעזרת מסמר פלדה.הכאב היה בלתי נסבל.אך,ג'ייק לא הוציא הגה מפיו.
צלוב ומעונה,הוא עמד בכאבי התופת שייסרו את כל גופו.
"דם.."הוא מילמל.
"לא שמעתי אותך.."ניגש אליו ג'וליוס,"מה אמרת?"
"אני זקוק לדם..דם.."הוא אמר,כשתחושת הרעב הולכת וגוברת בו.."בבקשה.."