את בטוחה,נסיכונת?

"היי, לאן את הולכת?"הוא שאל אותי
אם מישהו אחר היה קורה לי,
לא הייתי טורחת אפילו לעצור
אבל זה הרי היה הוא.
"הביתה"אמרתי את המילה הזאת באדישות,
כאילו זה הדבר הברור ביותר בעולם.
"את בטוחה?כי זאת לא הדרך אל ביתך"
הוא אמר והרים גבות כמתגרה בי למצוא תרוץ.
"אולי, אבל אם תסתכל מעט ימינה, תראה כי שם כן נמצאת הדרך"
אמרתי לו בביטחון, למרות שליבי החל לפעום בהירות
מהקרבה שלו אליי.
"את בטוחה, נסיכונת?" הוא התכופף ולחש לאוזני,
כאילו מאתגר אותי
לקפוץ מצוק כלשהו,הדבר היחיד שהוא לא יודע,
שיש לי את האומץ לקפוץ, אני רק צריכה מעט דירבון.
"כן, אני בטוחה,אבל מה אתה עושה פה?זאת אומרת
הבית שלך נמצא בצד השני של הבניין הזה"
תפסתי אותך, חשבתי בניצחון. אך בכול זאת לקחתי צעד לאחור,
הקרבה עליו, היתה קצת יותר מידי אחרי מה שעבר עליי היום.
"מתקפה נגדית,אה? כדי לך להיזהר, נסיכונת. יום אחד זה לא יעבוד יותר"
הוא אמר והלך צעד אחד לעברי ואני מתוך אינסטינקט, הלכתי עוד אחד אחורה,
והרגשתי את הגדר כנגד גבי "במקרה כזה תמיד אוכל להשתמש ביופי שלי להסחת
הדעת"אמרתי והעברתי קווצת שיער מאחורי אוזני, הפעם זה היה תורי להיתגרות בו.
"החלטה מעניינת, נסיכונת. אך איך את יכולה להיות בטוחה בכך שזה יעבוד?"
הוא שאל ורק עכשיו שמתי לב שהוא התקרב את הצעד היחיד שהפריד בינינו
הייתי כלואה זה היה מצב מעניין."הובכן, אתה לא הצלחת להוריד את העיניים שלך ממני
אז למה שמישהו אחר יוכל?"שאלתי אותו ונשכתי את שפתי, כאילו במקרה.
"מכוון שלמישהו אחר, יכולות להיות חולשות אחרות"הוא לחש לאוזני,
"אתה בעצם אומר שיש לך חולשה אליי?" רציתי שהוא יגיד את זה,
רציתי לשמוע אותו אומר זאת במפורש."כן! בכול פעם שאני לידך הדופק שלי מאיץ,
אני רוצה רק להיות לידך, אבל איך מושג איך להיתנהל לידך, אני רוצה להיות לידך
בכול פעם שמשהו רע קורה לך,גם אם רק בשביל לאסוף את השברים של ליבך,
אני רוצה להיות לידך, אבל אני לא יודע אם את רוצה אותי לידך"הוא אמר
וכול ההתרסה נעלמה מקולו, עכשיו היה רק עצב. זוכרים את ההצוק ההוא?
אז הגיע הזמן לקפוץ. "אוף, נו, אתה מוכן להיתכופף קצת, אני לא מגיעה!"
אמרתי לו, והוא כנראה החליט שאני מתכוונת להביא לו סטירה כי הוא אמר
"רק בעדינות, טוב?" נאנחתי מהעובדה שהוא עיוור לחלוטין למה שאני מתכוונת לעשות
וההוכחה לזאת היתה התדהמה שראיתי בעיניו שניה לאחר שהצמדתי את שפתי לשפתיו.