לרקוד – פרק 24 (1D)

הפרק מוקדש לאור הנסיכה , אוהבת אותם חיים שלי ;)
הפרק יתחיל שונה , הוא יתחיל מנקודת המבט של אור , ואחרי הכוכבית ימשיך מנקודת המבט של נייל .

ישבתי בדירה בשקט ולבד , אביה אמרה שהיא הולכת לעשות חזרות אז פשוט צפיתי בסרט רומנטי ישן בשחור לבן בטלוויזיה השטוחה התלויה על הקיר .
דפיקות רמות ועצבניות נשמעו על הדלת, זה גרם לי להיבהל כול כך. קמתי ממקומי על הספה השחורה פוסעת בשקט אל הדלת הראשית של הדירה החומה הקבועה בקיר והצצתי מבעד לעינית כדי לראות מי דופק כמו משוגע על דלת דירתי .
ראיתי את השיער הבלונדיני והמחומצן של נייל , מבט עצבני על פניו הגבריות , עצבני … ועצוב ?
פתחתי את המנעולים הנועלים את הדלת, ופתחתי את הדלת לנייל שישר נכנס פנימה .
״אני לא מאמין״ אמר בעצבנות מהולה בכאב עמוק לא הבנתי מה קורה לו , הוא ניראה שבור ובאיזה שהיא צורה עקיפית זה שבר גם אותי ומרט את עצביי .
״מה קרה?״ שאלתי מבולבלת סוגרת את הדלת ונועלת שוב את המנעולים הכסופים , נייל עמד בכניסה לידי מתהלך מצד לצד בעצבים , הופתעתי שהוא בא אלי בשעה עשר בלילה , אבל זה לא היה כול כך אכפת לי , אני מתחילה לפתח אליו רגשות עזים .
״ זאין דפק אותי!״ אמר עצבני , די התבלבלתי מהמשפט המוזר שיצא לו מהפה , ״כאילו הבריז לי״ נייל מיהר לתקן ומהרגל עצבני שזיהיתי אצלו העביר את ידו השרירית בשיערו הבלונדיני המחומצן, עיניו הכחולות מביטות בעצבים לעברי .
״ממה?״ שאלתי טיפה מבולבלת ספק עם קצת מפחדת מההתנהגות האגרסיבית של נייל ונשענתי על הקיר הלבן אחריי .
נייל עצר את ההתהלכות שלו מצד לצד ועמד במקומו .
״הוא היה צריך להיות השותף שלי במשחק כדורסל 2:2 , ובמשחק הזה היה צייד כישרונות מוכר שבאה לצוד כישרון לקבוצת כדורגל בליגה הבינונית , וסיפרו לו עלי כמה שאני טוב , ומוכשר״ התחיל נייל לספר את הסיפור , התחלתי טיפה להבין את הכאב הצרוף במילים הכאובות שלו .
״זאין היה אמור לשחק איתי , הוא נתן לי את המילה שלו שהוא יגיע בזמן וישחק איתי במשחק , אבל במקום זה אני חיכיתי לו שעה וחצי במקום שבו קבענו להיפגש , שומע את המשחק מתחיל ושחקנים אחרים נכנסים במקומי ובמקום זאין , וזאין עדיין לא הגיע , המשחק נגמר ואני עדיין מחכה לו , והוא לא הגיע״ אמר נייל כאוב כול כך משפשף את עיניו הכחולות ושיניו חשוקות בכעס רב .
״התקשרתי לאמא של זאין , היא אמרה שהוא נסע לפגוש בחורה בשם אביה״ אמר לי וישר צלצל לי העניין שהם עשו חזרות הערב , וזאין שכח שקבע עם נייל וקבע גם עם אביה .
נייל גם קודם שלח לי הודעה ושאל איפה אביה נמצאת , ואני עניתי לו על שאלתו בלי לשאול שאלות מיותרות.
״הוא רקד איתה ! ניראה נינוח לגמרי! הוא שכח ממני לגמרי , הוא שכח כמה זה היה חשוב ומשמעותי בשבילי!״ אמר נייל בכאב צרוף מתקרב לעברי רוכן לפניי ונותן אגרוף מעומעם אל הקיר מאחוריי.
זה גרם לי להתכווץ בפחד , לא ראיתי עדיין את הצד האגרסיבי כול כך של נייל , את הצד הכואב והקשוח שלו .
״אור את לא מבינה … זאת הייתה ההזדמנות שלי לצאת מכול עניין ההימורים , הרי בחורים כמוני שמשחקים כדורסל בהימורים , אם הם מפסידים במשחק אחד ואנשים הימרו עליהם כסף רב והפסידו עלולים למצוא את עצמם בתוך תא מטען הרכב שלהם עם כדור תקוע באמצע הפאקינג ראש״ אמר לי נייל מעביר שוב יד עצבנית בשיערו הבלונדיני, עיניו הכחולות והיפות כול כך היו מבולבלות , כאובות , כועסות ומאוכזבת ביחד .
הרגשתי את הכאב של נייל אצלי , כאילו אנחנו חולקים את הכאב ביחד ואת האמת… הייתי מאוכזבת מצד אחד מזאין במיוחד אחרי שהוא נתן לו את המילה שלו שיגיע.
אבל מצד שני החזרות והאימונים כול כך חשובים לאביה , חשובים לה להצליח בעתיד שלה , תפתח את קריירת הריקוד שלה .
לא ידעתי מה לענות , עם כול הכאב של נייל שרגשתי בעצמי , הבנתי גם את הצד השני של אביה .
״היא פשוט הרסה אותו! שינתה אותו! את לא חושבת שאני רואה את הדברים האלה? אני מכיר את זאין כבר עשר שנים! מאז שאנחנו ילדים קטנים , הוא מתנהג שונה לידה , משתנה לגמרי , וזאת לא הפעם הראשונה שהוא שיקר לי כשעזר לה בחזרות״ אמר נייל עוצם את עיניו בחוזקה ומשפשף אותם כאילו הוא מנסה לעצור דמעות מלפרוץ .
״והדבר הכי כואב זה שהוא שיקר לי , שיקר לי שהוא נמצא עם אביה ונתן לי תירוצים מטומטמים כול פעם שהיה מאחר לי , ולפעמים בכלל לא מגיע כי הוא עזר לה״ אמר נייל כאוב מתיישב על הספה השחורה באנחה , סוף סוף ניתקתי את עצמי מהקיר והתיישבתי על הספה לצד נייל , גופו לכיווני , וגופי הרזה לכיוון גופו .
״זה פשוט כואב״ אמר נשען עם מרפקיו על ברכיו וחופן את פניו בין ידיו . הנחתי יד מהוססת על הכתף של נייל מנסה לנחם אותו באיזה שהיא צורה .

*

היא הניחה יד חמה עדינה ומהוססת על כתפי , המגע שלה השכיח חלק מהכאבים, אני לא יודע מה קורה לי כשאני במחיצתה אני רק רוצה להיות עוד ועוד בלי להיפרד . זה לא מתאים לי, אני סטוציונר , אני לא אחד שבנוי למערכות יחסים ארוכות , אבל אור אחרת . שונה.
אני מרגיש רגשות שמפתחים בתוכי כלפיה , וזה מפחיד אותי לעזאזל.
משכתי אותה לחיקי מחבק אותה בחום, היא הופתעה אבל מיד חפנה את פנייה בשקע צווארי .
היא הרימה את פנייה לאחר רגע , ״אני ממש מצטערת נייל , אני כול כך מצטערת״ אמרה לי כאובה , חולקת יחד איתי את הכאב והאכזבה שלי.
״מצטערת על מה בייב? , זאת לא אשמתך״ אמרתי לה מנסה לעלות חיוך מאולץ על פניי , לא היה לי מצב רוח לנשום אז בטח שלא לחייך אבל לא יכולתי לראות את אור שבורה כול כך מולי ובגללי.
שקט ארוך וצורם השתלט עלינו , עטפתי אותה בידיי מרגיש אותה קרובה אלי וזה הדבר היחידי שמרגיע את גופי העצבני כול כך .
שמעתי רעש של מפתח מסתובב בתוך המנעול , התקשחתי וקפאתי במקומי, אולי עשיתי טעות כשבאתי לדירה של אור ואביה , כשאביה חלק גדול ורציני מהעניין הזה .
אין לי שום בעיה עם אביה , היא באמת בחורה נחמדה , זאין זאת הבעיה שלי , במיוחד אחרי שנתן לי את המילה שלו שכול כך האמנתי בה .
במחשבות אלה היא נכנסה אל הדירה , קופאת בפתח כשהיא רואה אותי , וגופי מתקשח כפסל אבן דומם , אפילו הדם לא זרם בעורקיי וליבי נדם לרגע .
״כדי שאני אלך״ אמרתי בקול קר ושקט , קם מליד אור ויוצא מהר מהדירה המשותפת שלהן , עובר את אביה והכתפיים שלנו מתחכחים אחד בשנייה .
היא זזה הצידה מפנה לי את המעבר בלי להגיד דבר , עיינה פעורות במעט מההלם, יצאתי טורק אחרי את הדלת של הדירה.
והטריקה עוד מהדהדת בקול באוזניי גם אחרי שאני עוזב .