בולטת- פרק 5, סליחה על האיחור…;)

הורדתי אותה בבית שלה והמשכתי לשלי, ומה שראיתי שם, בדלת, הדהים אותי ועצבן אותי ביחד!
———————————————-

חניתי, יצאתי מהאוטו ונעלתי. התקרבתי לדלת ״מה אתה עושה כאן בריאן!?״ שאלתי, כשאני פותחת את הדלת ״אני חושב שמישי צריכה להתנצל!״ הוא אמר ״להתנצל?!״ צחקתי נכנסתי וניסיתי לסגור את הדלת, בריאן שם רגל. פתחתי אותה שוב, והוא נכנס. ״אתה לא מוזמן!״ אמרתי ״אני תמיד מוזמן! אני יכול לישון פה אם אני רוצה!״ הוא אמר ״זה שההורים שלי ביקשו ממך לשמור עלי ועל הבית לא אומר שיש לך בעלות עכשיו…״ אמרתי ממשיכה לחדר שלי והוא בעיקבותי. ״ת׳אמת..שכן״ הוא עקף אותי פתח את הדלת של החדר שלי ונשכב על המיטה. ״אין לך חוצפה?!״ שאלתי ״ממש לא!״ הוא ענה ״יש לי בעלות על הבית ועלייך״ הוסיף ״רק אל תגזים" צחקתי ״אני ממש לא צוחק!״ הוא אמר קם מהמיטה והתקרב אלי ״מה אם גלוריה?!״ שאלתי, נדחפת יותר ויותר לקיר. ״שלחתי אותה עם נשיקה הביתה…״ הוא אמר וחייך. עכשיו היינו צמודים כשלי אין יותר אחורה . ״את יודעת שאין לי אחרת״ בריאן לחש לי באוזן."די בריאן! אני לא יכולה!״ אמרתי נחלצת שוב באותה צורה כמו בפעם שעברה, אבל בריאן בא מוכן הוא תפס אותי עם הזרוע ובגלל התנועה הסתובבנו כשעכשיו הוא על הקיר. הוא הקיף לי את המותניים עם הידים שלו ונישק אותי התנתקתי ממנו ״בריאן!! מה אתה עושה?!״ צעקתי והתרחקתי ממנו, הוא הביט בי פגוע ״אני לא רוצה בריאן! כבר אמרתי לך, אז, כשיצאתי מהסטודיו!״ צעקתי ״כשיצאת מהסטודיו בכית! ומי חיבק אותך שם?!״ הוא שאל פגוע ״נתתי לזה לקרות כי הייתי צריכה מישו ואתה בדיוק היית שם! זה היה יכול להיות כל אחד אחר!״
הוא נעלב, ולי לא היה איכפת! הוא חוצפן ושחצן ודפוק! ולי אין כוח אליו יותר ״אפרופו סטודיו! אני צריכה ללכת!״ אמרתי לקחתי מהר את התיק שלי וברחתי מהבית משאירה את בריאן שם. הוא כבר יודע את הדרך החוצה….
כשהגעתי לסטודיו העיינים שלי כבר היו נפוחות ואדומות, אני אוהבת את בריאן! בלעדיו…לא היה לי כלום עכשיו…אפשר לומר שאני חייבת לו בגדול…אני באמת אוהבת אותו! הוא יכול להיות מקסים כשהוא רוצה… אבל לא! כבר הייתי בסרט הזה, וזהו! זה נגמר! נכנסתי לסטודיו משפשפת את העיינים שלי חזק! ״אמילי לורן?!״ אמרה המורה בקול צורב ״כאן!״ אמרתי ״התקבלת!״ אמרה המורה ״שבוע הבא בניו יורק״ ״ניו יורק?!?״ שאלתי המומה ״כן…יש בעיה?״ שאלה המורה ״זה לא אמורה להיות תוכנית של שנה?!״ שאלתי ״כן… בניו יורק…אה! ו…. תגידי תודה לחבר שלך…בריון? בריאן? משהו כזה…״ אמרה המורה ״הוא נכנס לחדר הוועדה אחרי שגמרת את ההופעה שלך, שהייתה לא כל כך מוצלחת… הוא הבטיח לי שדברים כמוך עוד לא ראיתי ורץ להביא דיסקים של מופעים שלך… שאם יורשה לי לומר…הרבה יותר מרשימים…״ היא אמרה והלכה. עברה בי צמרמורת ״בריאו?!? מה עשיתי?!״ נתתי לעצמי ליפול לישיבה כשראשי בין ידי, כשהמחשבות מאיימות לקרוע את מוחי לגזרים….