מכתב -חלק ב' אחרון

' אהוב שלי,
אתה מכיר אותי כל כך טוב, אתה יודע בדיוק איך אני מרגישה בכל רגע ורגע.
אתה… אתה תמיד אמרת לי שיבוא יום ואתה תלך, תלך ולא תחזור. אתה תמיד אמרת שאתה לא רוצה לפתח יותר מידי את הקשר שלנו, כי אתה לא רוצה שאני אפגע כשיגיע הסוף.
תמיד דאגת להראות לי שאתה אוהב אותי, בין אם זה היה בפרחים בכל בוקר, ובין אם אלה הארוחות שהיית מכין לי ומניח ליד המיטה לפני שהיית יוצא, האסמסים, התנהגות, הכל.
אתה מעולם לא הפגנת פחד או רודנות כלפיי.
כבר מהפעם הראשונה שאני דיברתי איתך אני ידעתי שאתה שינית משהו בליבי. אני יודעת מה אנשים אמרו בהתחלה, ושאף אחד לא האמין שנחזיק מעמד, שאתה תחזיק מעמד. כבר מאז אני אמרתי שאני מוכנה לקבל אותך ככה, כמו שאתה, בלי תלונות על הבעיות שיש לך. שאני מוכנה לטפל בך עד שיימאס לך ממני.
אהובי,
אני תמיד אהבתי ותמיד אוהב. אני יודעת שאף פעם לא היתה לך אחת אחרת חוץ ממני.
המסע שלך… אני מניחה שעכשיו כבר סיימת אותו, שמצאת את מה שחיפשת.
אני יודעת שהבטחת פעם לחזור, אני יודעת שבהתחלה אני אמרתי לך "קח את הזמן, אני יחכה." ואתה הבטת בי בפנים עצובות, נפולות, ואז הבנתי.
אני מצטערת, אני יודעת שכבר ביקשתי סליחה, אבל בכל זאת,
סליחה.
סליחה שלא היה לנו יותר זמן ביחד, שלא יכולתי לעשות דבר למענך. שלא תוכל לחגוג ביחד עם כולם במסיבה שהכנו לכבודך.
אני יודעת שאתה לא הולך לחזור, זה בסדר, אני הכנתי את עצמי לכך ממזמן, עוד מהתחלת הקשר שלנו. אני רוצה להגיד לך שאתה בנאדם מקסים, מדהים, מוכשר, בעל טוב לב […] יש בכך כל כך הרבה תכונות שקשה למצוא, אפילו בבנאדם רגיל.

חבריי ומשפחתי עוזרים לי בתקופה הזו. כולם תמיד מנחמים ואומרים לי מילים טובות עלייך, אומרים גם לעבור אלאה, למרות שקשה, הרי אתה לא היית רוצה אותי שבורת לב לכל החיים, נכון?
אני לא חושבת שהוכל למצוא מישהו כמוך,
אך אני לעולם לא אשכח אותך.

שלך לעד, אהובתך הנצחית. '

היא הניחה את המכתב על קברו, קשור לפרח אדום גדול. היא ידעה שהוא יקרא אותו, בדרך כלשהי. הוא יהיה שמור אצלה בלב תמיד. לנצח.
היא הסתובבה אחורה והתחילה לצעוד הרחק משם, כשמעין אחת שלה הדמעות יצאות ללא שליטה, והשנייה נשארת יבשה.

היא לא היתה מודעת לכך שאותו זמן שהלכה, דמות ישבה על יד הקבר כפופה על האדמה, מחייכת לעברה חיוך געגועי ורפה,
עד שנעלמה.