החבר של הבן דוד שלי סיפור עם 1D ! פרק 54. -להתראות…
תקשיבו, יש קישור לשיר ברציתי להוסיף! (השיר של טיטניק)
הוא ממש ממש מוסיף לאווירה! אני ממליצה!
~מנקודת המבט של מאי~
גררתי את המזוודות שלי בשדה התעופה.
מרחוק כבר ראיתי חמישה בנים עם קפוצ'ונים ומשקפי שמש מחפשים במבטם מישהו ולידם עמדו ארבע בנות.
נעמדתי מאחורי אחד הבנים, הם אומנם לא זיהו אותי גם משום שעמדתי מאחוריהם וגם בגלל כובע הגרב ומשקפי השמש, שיערי הארוך היה תחוב מתחת לג'קט החום שלי ןהחצאית השחורה שלי נחה על רגלי הרועדות.
עטפתי בידי את הגבר אשר עמד מולי. הוא נבהל מעט והסתכל לאחור, הרמתי את משקפי השמש שלי על כובע הגרב, דמעה ברחה מעיניי.
הוא הסתובב לעברי וחיבק אותי חזק, גורם לי להרגיש את שרירי הבטן שלו נצמדים אלי.
זה היה אותו הגבר גנב את ליבי באותו היום במטוס
הגבר שגרם לי לבכות ולצחוק, אותו הגבר שהיה מחייך אלי והכל היה טוב פתאום
אותו הגבר שהתייחס אלי שונה, שלא רצה את הפרסום שלי ולא רצה אותי בגלל שאני יפה
אותו הגבר שבאמת אהב אותי
אותו הגבר שלו חיכית כל כך
ועכשיו אני עוזבת אותו
עכשיו אני עוזבת את הארי…
"אני אבוא לבקר אותך בכל חודש לשבוע, אני מבטיח." הוא אמר, מוחה כמה דמעות שברחו מעיניו הירוקות והיפות כל כך, העניים שהפנטו אותי בכל פעם מחדש, בכל מבט שהוא נתן בי ליבי רטט…
נאנחתי, מקרבת את גופי אל גופו מסניפה את ריח הבושם הממכר שלו.
"טיסה 241807 ללונדון יוצאת בעוד חמש דקות." אמרו בקריזה, הקול הדהד שראשי יותר זמן מאשר שהדהד בשדה התעופה. התנתקתי מחיבוקו של הארי, עוברת ומחבקת כל אחד מחברי, אך ברגע שהגעתי לנייל הוא חייך אלי, הוא אינו בכה כלל.
נזרקתי לתוך חיבוקי החמים של בן דודי האירי, לפתע הרגשתי משהו סוגר על אוזניי בחוזקה ומשחרר.
עיניי כיצאו מחוריהן, יצאתי מחיבוקו מביטה בו וצחוק כליל ונעים ברח מפי.
זאת הייתה הדרך שלנו להגיד 'אנחנו עוד נתראה בקרוב…' היינו נושכים אחד לשנייה את האוזן בכל פרידה.
הנהנתי לעברו והוא המשיך לחייך אלי, מיששתי מעט את האזור בו שיניו הוטבעו.
לחצתי את ידה של נערה אשר עמדה ליד נייל, "הדר." היא אמרה בחיוך נעים, "מאי." אמרתי וחיוך הבליח משפתיי שנצבעו באודם אדום כדם.
" התראות…" אמרתי, עולה על המטוס ומנופפת להם, אומנם חייכתי אל כולם.
אך מבטי היה תקוע רק בו.
רק באותו הגבר שניסה למחות את הדמעות מרדת.
הארי שלי….
***
תקשיבו, אני יודעת שהכתיבה שלי מדרדרת…
אבל אני פשוט..פשוט כלואה
אני לא אותה ילדה אופטימית ומחייכת שהייתי פעם
הפכתי לילדה פסימית ודיכאונית
ילדה שצריך קרקס שלם בשביל למתוח את שרירי השפתיים שלה ושהצחוק שלה יתגלגל החוצה.
אז אני מצטערת…
אני מצטערת שאני כזאת ואתם צריכים לסבול מזה..
אני מצטערת שאתם סובלים מזה שאני מאבדת את עצמי
שאני מתבודדת כאילו אין איש בעולם!
אני מצטערת שלא זכיתם להכיר אותי בתור ילדה שחייה בתוך דימיון והבכי היחידי שהיה לה הוא מכאב פיזי
לא מהקשר שיש לה בטן
לא מזה שהחיים אכזריים אליה ואני כבר שוקלת פשוט להתאבד
ילדה שכל מה שהיא רואה בחיים זה מה היא סובלת ואת נוקדת האור הקטנה שמאירה לי את החיים
נקודה קטנה כמו הירח
אבל לא, לא הירח הגדול של הימים האלה
אני מדברת על הירח הקטן נראה עלוב מראה אבל הוא מאיר הרבה…
אני מצטער שאני כזאת…
נוני……
תגובות (10)
תקשיהיייייי נוני!!!!!
לפנייי שהווייי פייי מתנתקקק לי אני רוצה להגיד לך שיש לך 2 שניות להעלות עוד ךרקיםםםםםםםם אני מכורה!!!!
אני הולכת לקרוא את הפרקקק, סורי שאני לא יכולה ךהגיב לך אחרי שקראתי את הספרק אבלללל אני רוצה להגיב לך לפניי כי אחריי לא יהיה לי ויי פי
חולהעליךךךךךך
אני חושבת שבכיתי מספיק היום חחח תמשיכיי
ולגבי מה שכתבתי, כתבתי את זה לא בשביל שירחמו עלי ויגידו לי כמה אני מסכנה
אלא בשביל ש*אתם* תבנו למה הכתיבה שלי יורדת כמה מדרגות למטה בכל פעם
קראתי את הפרק ואת מה שכתבת בסוף! בא לי לבכות באמת
לכל אחד יש מחשבות אובדניות, אני חותמת לך שזה עבר לי בראש הרבה פעמים
התייעצתי עם מישהו והוא עזר לי לצאת מזה
כל הכאיב לי
ההשפלות
הדברים שקורים בבית
מחלות שמסתובבות סביבי
אני היפוכונדרית וזה בכלל משפיע
הבכי הבלתי פוסק
אני מבינה.. אבל אם תתיעצי עם מישהו זה יעזור לך..
והדבר הזה שגורם לך לצחוק זה בגלל שאת עם הרבה אנדרנלין, את תמשיכי לעשוץ את מה שאת אוהבת וזה יעזור
אני מבינה אותך..
וחבל לי עלייך ודווקא חשבתי שנהנת כשהלכת אל הטיול הזה עם המשפחה
אני אוהסת אותך וכולם אוהבים
אל תוותרי על החיים
זה משבר חולף
החיים יפים מידי בשביל לעצור אותם ברגע.. בסופו שך דבר כולם מתים…
תזרמי עם החיים
ואני יכולה להגיד לך שזה עבר לי ברגע שמישהו שאהבתי נכנס לי לחיים
'אהוב ליבי' ועכשחו הוא לא בחיים שלי.. הוא עזב..
כאב לי ברמות שאת לא מבינה, לא היתי אוכלת, היתי מקיאה. הבן אדם פשוט נגעל ממני והתרחק ממני.
אבל זה הסתדר
ני הבנתי שהחיים יפים
קווה שעזרתי לך נוני
תנסי גם לשנות אווירה, לחפש תחביב
לי כשרע אני מבשלת
והפרקקקק מהמםםםםםם
חחח אז זהו, שביום ראשון אני נוסת לחברה שלי…
היא תופסת חלק גדול מאוד ב'ירח' הזה…
אומנם בשביל שנדבר אנחנו נכנסות לשעות הקטנות של הלילה, אבל זה שווה את זה
זה שווה שאת הצחוק הזה שאני עוצרת בשביל שההורים והאח שלי לא יתעוררו
זה שווה את הדברים המוזרים שעליהם אנחנו מדברות…
אבל לצערי אנחנו לא נפגשות הרבה (היא גרה בדרום הרחוק ואני בצפון הרחוק..)
נוני אני מבינה אותך עוברת אלייך תקופה קשה שחורה לא טובה אומרת את זה אחת שחוותה תוקפה כזו למשך ארבע שנים ללא הפסקה חמש למען האמת אבל זה עם הפסקה ואת צריכה לזכור שזה לא היה ככה לכל החיים ולזכור מטוב בחיים שלך ומה יש לך שהוא טוב לדוגמא את יפה את חכמה ואת כותבת מדהים ועוד יש לך משפחה שגם לפעמים נדמה לך שהם עושים לך את המוות בכוונה הם. עדיין המשפחה שלך ויש לך בית והשמש בחוץ זורחת ועם את מרגישה אפילו טיפה רע את יכולה להתקשר אליי בכל מצב גם עם זה לא משהו רע גם עם את סתם רוצה לדבר לדוגמא על הקול המלאכי של לואי או כל שטות ותזכרי שהמצב הזה לא היה ככה לנצח ותמיד יש לך עם מי לדבר והפרק יצא ממש יפה עצוב אבל יפה אוהבת Caty cat
דבר ראשון הכתיבה שלך ממש לא הידרדרה היא פשווווט מושלמת !
והסיפור הזה מדהים מחכה כבר להמשך – ולא רק את חולה במחלת הטיטניק , כנראה שאנחנו חולקות את אותה המחלה !
עוד דבר שאני רוצה להגיד לך , אל תתני לדברים לשבור אותך לא משנה כמה את כבר שבורה , תנסי להחזיק את עצמך , להחזיק כמה שיותר !
זה לא חיים רעים , זה תקופה רעה ותקופות עוברות !! כמה שאת חושבת שזה לא יקרה , זה יקרה ואת תראי את זה!!
אז לפני שאת נותנת פיתרון קבוע לבעיה זמנית תחשבי רגע תעצרי ותחשבי על הסביבה שלך מה יקרה להם
בעוד 20 שנה את תזכרי בתקופה הזאת ותביני איזה שטותית היית , שהיית בדיכאון רק בגלל שטות מטומטמת שעכשיו ניראת לך הצרה הכי צרורה של חייך
כמה שאת לא רוצ להאמין בזה , זאת האמת , זאת המציאות ובאיזה שהוא שלה את תקבלי את זה
אוהבת אותך הכי שיש ❤❤❤❤
אני מבינה אותך..מבינה אותך מאוד האמת…
אבל אולי תנסי טיפה להרפות, הייתי במצב ב-ד-י-ו-ק כמו שלך!
לאט לאט זה יעבור
אולי עכשיו הכל נראה חשוך כאילו כלאו אותך במנהרה מתחת לאדמה והלפיד שבידך נכבה ואם כל זה גם נקברת שם לבדך והמנהרה מובילה לקיר ללא מוצא…
ואוו מדהים , תמשיכי דחוף :-)