שישה ציפורים מעל חלוני

שישה,
שישה,
שישה ציפורים מעל חלוני.
אחת בכחול,
ואחת בירוק;
שתיים בצהוב,
ושתיים באדום.

הן יושבות להן בנחת,
על ענף ארוך חום,
שפרחים ורודים פרחו בו,
ככה בנחת,
להן ישבו.

והאדומות בשקט,
את חיבתן מראות,
ונשיקה קטנה נותנות,
למרות שהשאר עליהן מסתכלות.

והצהובות כאחיות,
אחת מכל צד לאדומות יושבות,
וכשהרוח לפתע נושבת,
היא את נוצות ראשיהן מסרקת.

שישה,
שישה,
שישה ציפורים מעל חלוני,
אחת בכחול,
ואחת בירוק;
שתיים בצהוב,
ושתיים באדום.

והן שלי, שלי,
והן פרי ידי,
הן ציפורים שעליהן עמלתי בידי.
ובכל אחת השקעתי,
ונוצות זנב יפות הוספתי,
עכשיו הן לא יכולות להתלונן,
שמא אני לא מעניקה לכולן תשומת לב,
כי אני יכולה לראות את כולן למולי,
בוקר ולילה,
וגם ממיטתי.

שישה,
שישה,
שישה ציפורים על חלוני.
הן שישה, היו שישה, נשארו שישה,

והן שלי שלי.