השד שבמראה – פרק 3
והנה הן שבות, אותן מחשבות בלתי פוסקות, אותן תהיות חסרות כל פואנטה, אותם רסיסים המשגעים באימתם מחשבותיו, המפרפרים ומשחקים לליבו פה אחד.
הוא נשם עמוקות, שואף אוויר הלילה הקריר, מתענג על טוהרו המשכר, ושואפו החוצה למאית השנייה לאחר מכן, שב על אותה הפעולה שוב, ושוב, מנסה להשכיח ואף לו למועט ביותר את דבר מה הנעשה תחת קורתו. את הצל אשר הטיל על גבי העולם כולו, בעודו מנפץ בטעותו החודרנית אותה המראה, אשר הכילה אותו היצור המאיים.
הוא נאנח קלות, מסב מבטו אל עבר המבנה המוכר אשר נהג לכנות כביתו, אך כעת שימש כבית אימים, כאוחז לגופו בחוסר הגיונו או שפיותו המוחלטת.
הוא בהה בליאנה, לבושה לבגדי עבודתה הזעירים, הצמודים לגופה, בעליי הדפוס המוזר למדיי, עושה דרכה ומאבקת קירותיו ורהיטיו פה אחד, נגעלת למועט אך ממשיכה בעבודתה, הלוא לשם כך קיבלה שכרה.
הוא גיחך בינו לבין עצמו, הלוא מי כמוהו יודע, כי יום למחרת תטען לחוסר שפיותו המוחלט, תכריז כי אינה מוכנה לטפל ברסיסי המראה הצדים אחר שנתו, המעכלים נפשו וגופו פה אחד נוכח קיומם נטול המשמעות, חסר כל הפואנטה.
"אתה שוב חושב איך להיפטר ממני, אה?" שאל אותו הקול המוכר, העמוק, הרגוע, מהדהד לראשו, מפר שלוותו, משחק לתהיותיו ומחשבותיו בערמומיותו פורצת הגבולות, משחק למחשבותיו ותהיותיו לדרכו שלו, דרכו המוכרת, דרכו הבלתי נסבלת.
"ואם כן, תערוף לי את הראש? אתה אולי מאיים, אבל אני לא פוחד- לא ממך, ולא מהמראה האידיוטית שלך." השיב בקור רוח, מחליק אצבעותיו לשיערו חרש, מנסה להסתיר ואף לו מועט כי אכן, אכפת לו מהמראה 'האידיוטית', כי אכן אכפת לו מקיומו של אותו היצור הנורא, המאפיל לחייו.
לא חלף זמן מה, וצחוקו הוסיף להדהד ברחבי ראשו, מערפל מחשבותיו בהנאתו, ומשיבן לקדמותן, נושק לשפיותו כנשיקת לילה טוב, ומשיבה.
כעת מחשבותיו, תהיותיו, ופעולותיו, נתונות לשליטתו. ומה הוא צעדו הבא?
תגובות (0)