לרקוד – פרק 20 (1D)

נכנסנו לתוך דירה לא כול כך גדולה , קצת יותר גדולה מהדירה המשותפת שלי ושל אור .
״זאין זה אתה?״ שמעתי קול נשי ועדין, הלכתי אחרי זאין לא יודעת בדיוק מה אני מרגישה , מה מתחולל בתוכי כרגע .
״כן אמא״ שמעתי אותו עונה ומהר מאוד אישה בערך בשנות ה40 לחייה יצאה מהמטבח לבושה בפיג׳מה ארוכה כדי לקבל את בנה בברכה .
״שלום״ אמרה במתיקות כשהבחינה בי, הרמתי את מבטי מהרצפה והבטתי לעיניה , עיינים חומות ירוקות כמו של זאין בחנו אותי מכף רגל ועד ראש .
״היי״ מלמלתי בחיוך קל מבוישת לגמרי, חשבתי שאף אחד לא יהיה פה , אני לא מאמינה שהוא הביא אותי לבית שלו כשאמא שלו פה .
״מי את?״ חייכה והביטה בבנה , זאין ביטל את דברייה שלא נאמרו בהינף יד.
״זאת אביה , היא… ידידה״ אמר ומלמל את סוף המשפט בבלבול , ממהר להיעלם במסדרון קטן וטריקת דלת מהדהדת עוד באוזניי .
׳לעזאזל איתו׳ .
״היי אני טרישה אמא של זאין״ הציגה את עצמה בפניי בחיוך יפה החושף טור שיניים לבנות וישרות , היא דמתה לזאין כול כך , אותו הדבר אחד לאחר רק בבחורה .
״אביה״ אמרתי לה בחיוך מבויש , אחר כך אני הולכת להתנקם באור , היא לא תדע מאיפה זה נחת עליה .
״אז אביה , איפה את גרה?״ שאלה והצביעה בידה שאני יעקוב אחריה אל תוך המטבח , נכנסתי אחריה למטבח לא כול כך גדול פחות או יותר כמו המטבח בדירה המשותפת שלי ושל אור .
היא סימנה לי להתיישב על כיסא עץ ליד שולחן אוכל קטן , היא עמדה ליד השיש ובישלה חותכת ירקות ושמה אותם בתוך סיר גדול וכסוף .
״כמה רחובות מפה״ חייכתי במענה לשאלתה לפני כמה רגעים , כול המצב הזה די הביך אותי , שמעתי רעש של צעדים וזאין נכנס למטבח , סיגריה בפיו כמעט כמו כול הזמן .
״אל תעשן לי במטבח!״ צעקה אימו בעצבים ומיהרה לחייך אלי בהתנצלות,״ככה אתה מקבל אורחים?״ שאלה אותו עם מידה של נזיפה בקולה , הוא לא התייחס אליה כיבה את הסיגריה וזרק אותה לפח נושק קלות לראשה .
״היא לא אורחת״ מלמל בעוקצנות , זה שרט אותי באיזה שהיא צורה מזוכיסטית.
טרישה אימו של זאין נאנחה בקול וגלגלה עיינים , ״אתה בלתי יאומן בני״ אמרה בחיוך אל הילד הגדול והמפותח שלה .
״עוד כמה זמן נשאר לך עם העבודות שירות?״ שאלה אותו לאחר רגע , היא לא התביישה בזה ושאלה אותו לידי , אני הייתי מתביישת במקומה לספר דבר כזה על הבן שלי ליד אנשים זרים שאני לא מכירה .
״אני עוזר לה בריקוד לאיזה מופע והם מוותרים לי על כול השעות״ מלמל ושיחק עם מצית לבנה בידו , מדליק , מכבה , מסובב אותה בין ידיו וחוזר על הפעולה , מדליק , מכבה.
״לאביה?״ שאלה די מופתעת בזמן שבחשה במה שנראה כמו סיר מרק גדול שהכינה .
הוא רק הנהן בעייפות , משפשף את עיניו וממשיך לשחק במצית שלו שלא עוזבת את אצבעותיו לרגע .
״אז אביה , מה את רוקדת?״ שאלה אותי עם חיוך חם ואימהי , כול כך חסר לי החיוך הזה , אימי בלונדון ולא ראיתי אותה מאז חג המולד האחרון , וגם זה לזמן קצר נורא , געגועים התחילו למלא את החלל הפעור בתוכי כבר אינספור-זמן.
״בלט ומחול מודרני״ עניתי בחצי חיוך , פעם ראשונה במהלך הימים האחרונים שהוא לא היה מזויף , לגמרי .
היא צחקקה , ״הצלחת לשכנע את זאין לרקוד בלט , כול הכבוד ילדה״ אמרה בקול גאה , טופחת לי על השכם בידה הקטנה וחוזרת לבחוש בסיר המרק הגדול.
זאין ישב בצד בכלל לא התערב בשיחה שאימו ייסדה בעיקר , רק שיחק עם המצית הלבנה שלו , מדליק ומכבה, שוב ושוב ושוב , תנועות החוזרות על עצמן כמו דפוס .
צחקקתי קלות , לא ידעתי בדיוק מה לענות לה אז הסתפקתי בלחייך חיוך קטן לעברה שבהחלט סיפק כתשובה .
״אביה את נשארת לישון?״ שאלה אותי בחיוך מתוק , מעבירה מבטים מדי פעם ממני ואל בנה זאין היושב על הכסא לצד השולחן מהעבר השני שלו , ממשיך לשחק בלי לעזוב את המצית .
״לא״ התערב לראשונה בשיחה שלנו , חיוכי ירד לאט , לא כי הייתי מבואסת מהתשובה שלו , לא רציתי לישון כאן גם בעוד שום הון שבעולם , פשוט הקול המתגרה שלו גרם לכול הפיוזים הקצרים שלי להידלק , תמיד הוא גורם לזה , אין לי מושג איך .
״מה עם נייל והארי שתי הצרות הצרורות האלה?״ שאלה טרישה מכחכחת בגרונה ומחליפה את הנושא המביך שאליו נקלענו בלית ברירה .
״הארי עם ג׳מה בבית חולים היא שברה את הקרסול , ונייל כרגיל את מכירה אותו עם איזה בחורה״ אמר זאין , מתייחס לאור בדבריו לאיזה בחורה , זה פשוט הרתיח אותי הרבה יותר .
איגרפתי את ידיי לאגרוף , משתלטת על הרעידות שפקדו אותי , זה מדהים איך הבן אדם הזה מצליח לעצבן אותי ולעלות לי על הסעיף ברגע בודד וקצר .
״אני חושבת שכדאי שאני ילך לבית״ מלמלתי קמה ממקומי רואה את המבט המבולבל שעל פנייה של טרישה אימו של זאין , ועל המבט של זאין מסכה אטומה וקרה .
״אני אקח אותך״ הציע את עצמו ואת הרכב הראוותני שלו , הנדתי את ראשי בשלילה , ״ תודה אבל לא תודה״ מלמלתי בחיוך , ״היה נעים להכיר אותך״ אמרתי לטרישה אימו הנחמדה ויצאתי מהמטבח פוסעת אל עבר הדלת , שומעת איך טרישה נאנחת .
״ילד מטומטם שכמוך״ שמעתי אותה אומרת לזאין רגע לפני שסגרתי אחרי את דלת הכניסה .

*

״תפסיקי להתערב בעניינים שלא שייכים אלייך״ אמרתי לאימי מוציאה סיגריה מהקופסה שנחה על השולחן ומדליק אותה עם המצית ששיחקתי בה בלי הפסקה בידיי .
״תלך להתנצל זאין״ פקדה עלי , שאפתי שאכטה ארוכה לראותיי , מתענג כל החומר המסוכן והמסרטן , טוב חיים רק פעם אחת .
״על מה בדיוק?״ שאלתי אותה נאנח , ממה שהיא לא נפגעה זה לא קשור אלי, זה מעולם לא היה קשור אלי .
״אתה כול כך עיוור בני , ומטומטם״ מלמלה וכיבתה את הגז יוצאת מהמטבח ונעלמת איפה שהוא בדירה הקטנה .
״עיוור?״ מלמלתי לעצמי מבולבל , קמתי בלית ברירה יוצא מהבית ויוצא מהבניין בודק לאן אביה כבר הספיקה להגיע .
היא משגעת אותי הילדה הזאת .
אי אפשר היה לפספס אותה , בבגדים שלבשה ובעקבים שעיטרו את רגלייה הרזות , היא ניסתה לעצור מונית בלי הצלחה .
״בואי אני אקח אותך לבית״ מלמלתי אליה, שואף שאכטה נוספת מהסיגריה האחוזה בין שפתיי .
״אני לא מתכוונת לנסוע איתך באותו הרכב זאין , זה היה רעיון גרוע לצאת מהבית היום״ אמרה ואת החלק השני של המשפט מלמלה ספק לעצמה ספק לי.
אין ספק שזה היה רעיון גרוע לצאת מהבית .
״פשוט נשאיר את כול מה שקורה לחזרות, לא מעבר לזה״ מלמלה לעברי, מונית חלפה ברחוב והיא הרימה את ידה באוויר כדי לעצור אותה אבל המונית חלפה ברחוב בלי לעצור .
״אור לא בבית היא עם נייל , לאן את בדיוק רוצה ללכת ?״ שאלתי אותה נאנח, יודע שהשיחה הזאת תיגמר בריב או בהתגרות של אחד הצדדים אחד בשני.
״מצידי לחכות גם ליד הדלת כול הלילה״ אמרה בעצבים מזיזה שערה עיקשת ושחורה שנפלה על פנייה היפות והחודרות .
באתי לומר משהו אבל היא קטעה אותי בהנף יד , ״תחסוך מממני , פשוט קח אותי לאנשהו לא משנה לאן , קח אותי לשם ותלך!״ אמרה ספק בעצבים וספק בסוג של עצבות שמילא אותה .