קללת גאיה – פרק 3

הרעיון של דפני היה פשוט.

-מנקודת המבט של דפני-
"מספרים רומיים." אמרתי. "הם מסומנים באותיות אנגלית!".
הרעיון היה פשוט כל כך, שלא הבנתי איך לא חשבתי עליו קודם.
יצא לנו: 1,50,5,500,10
או במילים אחרות:
לא. עוזר.
הרגשתי שעומד להיות לי עוד התקף. וצדקתי.
הפעם ההתקף היה טיפה חזק וראיתי מבעדו, כאילו התפצלתי.
שאופיר אמרה לי שחטפתי התקף, ניחשתי מה גאיה אמרה.
כל שיטה שניסינו בפענוח, נשברה.
ושום רמז מכיוונה של גאיה, לא צץ.
כבר חשבנו לשתף עוד אדם,
אבל שוב היה לי התקף שאמר
"לא עוד. אתן מספיק. יותר מכן, כבר לא אסבול!"
לא ידענו איך להגיב.
שוב ראיתי מה גאיה מביעה.
ראיתי איך אני נראית שאני חוטפת התקף,
ולרגע קל שמחתי שאני זו שמקבלת את ההתקף,
כי המראה היה מבהיל לא פחות מצמח טורף באמצע העיר.
נראיתי כמו זומבי ללא מראה זומבי, רק העיניים בהקו בגוון חום
והידיים לא שלטו בעצמן.
הייתי כמו רובוט, שנשלט בניגוד לרצונו.
ריחמתי על אופיר, שראתה את ההתקפים שלי כל כך הרבה.
רעדתי והרגשתי שעוד מעט אתפרק.
ואז..
אז חזרתי לגופי, ושוב שלטתי בעצמי.