הקדמה: מילים של גאיה, הפה שלי.

שלום. השם שלי הוא דפני, ואיתי כותבת חברתי הטובה אופיר.
היא שותפה לעניין בדיוק כמוני, שתינו מקוללות. יותר נכון אני, אבל גם היא שונה, והיא מאוד חשובה לעניין.
לפני שאני אתחיל לספר, אני רוצה להגיד על עצמי כמה דברים:
אז כמו שאמרתי בהתחלה, קוראים לי דפני. דפני כהן, אם נדייק.
אני בת 11 וקצת יותר מחצי. התאריך לידה שלי הוא 12.12.2001
יש לי שער חום גלי, עיניים חומות עם ריסים ארוכים. אף לא הכי קטן, אם נרצה לדייק…
אני רזה, דקיקה ויש עור חום בהיר. מעל כף הרגל יש לי קעקוע (לא אמיתי, אל תדאגו!) של קופידון בפסים שחורים. אני אוהבת את המיתולוגיה היוונית מאוד וזה פחות או יותר מה שאתם צריכים לדעת בשביל הסיפור.

אני רוצה לציין כמה דברים גם על חברתי:
אז כמו שאמרתי בהתחלה, קוראים לה אופיר. אופיר לוי, אם נדייק.
היא בת 11 וקצת פחות מחצי. התאריך לידה שלה הוא 18.3.2002
יש לה שער שטני חלק, עיניים כחולות-ירוקות. אף דיי קטן, אם נרצה לדייק…
היא רזה ויש לה עור בהיר. זה פחות או יותר מה שאתם צריכים לדעת בשביל הסיפור.

7.8.2013

בשעה 6 אופיר באה אליי. לפני כמה זמן סיפרתי לה על משפט מוזר ועל מספר חלומות מסויטים.
המשפט הלך ככה: "העלה הראשון מצד ימין ביציאה מהבניין הכי גבוה בעיירה הכי קטנה בארץ".
לא הייתי מודעת לעובדה שכתבתי את המשפט, ולולא הסיטואציה: צ'אט בפייסבוק, לא הייתי יודעת.
אופיר התעניינה, אך לא האמינה שזה אמיתי, עד שהיה לי התקף מולה.

בהתחלה אמרתי רק:
"המסר יועבר בין לבין"
והקול בו נאמר המשפט, לא היה שלי.
ואז אמרתי שוב, אבל הוספתי מילים:
"המסר יועבר בין לבין השעות הנכונות"
ושוב הקול בו נאמר המשפט, לא היה שלי.
ואז אמרתי:
"11 ו- 12"
וזה נאמר כמו מילמול מתוך שינה.
לא הייתי מודעת למה שאני אומרת ואופיר דיווחה לי על כל משפט "רובוטי" שיצא מפי.