פנימיית דגנייה – הקדמה + פרק 5

אחרי שעזב את הבית והגיע לפנימייה, אביו החורג של שון חוטף אותו. לאן ולמה? לא ידוע.
הבעיה היחידה – זה שנוצר רושם מוטעה מצד אופק ולילך לגבי שון.

***

"מטומטם!!" צעק אל עבר שון החבר של אמא של שון.
"מה אני אעשה בך – אחר שאני אוריד לך את הראש ואפנצ'ר אותו,"
"בוא נסכם" אמר שון בגבורה "אתה כל כך לא תפנצ'ר לי את הראש!, מה באת לפנימייה -לא הספיק לי אותך בבית?! מי נראה לך שאתה שתבוא לאמא שלי, ותהיה פתאום אהוב עליה-מי אתה!! שתגיד כזה דבר על אבא שלי ז"ל – אתה לא אבא שלי — ואתה – לא -תהיה!!" צרח ובכה.
"בן,.." אמר בקול רגוע יותר…
"אל תקרא לי ככה!"
"יש לי סוד לספר לך,…"
"מה?"

~כפר הנוער דגנייה, קיבוץ דגנייה~

"ערן, אתה לא ערני!" צחק אופק.
"חהחה," צחק בציניות.
"עד שתאייר אותי תנסה לחשב לי מה שטח המעגל אם הרדיוס הוא 2 ס"מ, אחרי זה מה שטח ההיקף ואז תאמר לי ת'קשה מכל – מה הקוטר!!"
"די אחי, מה אני עושה שטויות?"
"יש לי כמה מהקינוחים של ארוחת ערב,…"
"אני רץ להביא מחשבון"
"אז אחרי זה תרוץ לחדר אוכל,"
"שולחן שלוש.."
"יופי,…"
"אה ערן,"
"כן"
"12.56, 50.24, ו- 4! תכין תכין ת'קינוח."
***

"רוצה לשמוע את הסוד?"
"נו…."
"אני זה שהרג את אבא שלך,.."
"מה.."
לא סימתי לקלל אותו והוא דחף לי כדור מרדים לתוך הפה.
הזמין אמבולנס
פרמדיק:
"מה קרה?"
"הילד התמוטט לי בידיים, דיברנו על אביו, סיפרתי לו.. שנסיתי להציל אותו- אבל הוא התמוטט מרוב הלחץ…."
"טוב,…"
"תודה רבה"
הוכנסתי לתוך האמבולנס במושב האחורי וכל מה שאני זוכר שטיפ..טיפה ראיתי את הפנים של זה שהרג את אבא שלי – צוחק…