החיים האמיתיים- פרק 20 :)

"כן… אז איך הגעת לפה?! " שאלתי בסקרנות, באמת רציתי לדעת.
"האמת שבזכותך, אם לא היית מדברת הייתי נשאר בבוץ עד היום, הוציאו אותי משם והעבירו אותי לכאן. אימנו אותי, הייתי בצוות של אחיך. הוא היה בחור טוב, מייקל, כאב לנו מאוד שאיבדנו אותו, את צריכה להיות גאה בו."
"אני גאה בו מאוד, מבחינתי הוא עדיין חי, הוא חי בתוכי. ועכשיו אני צריכה להמשיך את המשימה שלו!" אמרתי בנחישות, ושום אקס לא יעצור אותי!
קמתי מהמיטה, תקפה אותי סחרחורת קלה אבל התעלמתי, רצתי לבריאן בחוסר שיווי משקל מדהים! הוא תפס אותי שלא אפול, "למה קמת?! אשלי את צריכה לנוח!"
"אני נחתי כבר מספיק, אני רוצה להתחיל באימונים!"
"מישהו פה עשה לך שיחת מוטיבציה קלה אה?!" הוא צחק. לאחר מכן פנה אל טיי, "דיברת על מייקל נכון?" הנהנתי בשמו.
"אין מצב שאני אתן למוות שלו להיות לשווא. אני יתפוס את המשפחה הזאת, אבל אני צריכה את ג'ייס איתי! אני הולכת לספר לו, עכשיו!" בריאן הסתכל עליי במבט מפקפק.
"את סומכת עליו?"
"יותר משאני סומכת על עצמי." אמרתי בנחישות. הוא הנהן, וליווה אותי חזרה למעלה.
בדרך חזרה חשבתי על הדברים שוב, על מייקל, על טיי, על ג'ייס, על בריאן ועל האמון שלי בכל אחד מהם. הדלקתי את הפלאפון וראיתי שלוש שיחות שלא נענו מג'ייס, והודעה קולית אחת. "אשלי, אני דואג לך, בבקשה תתקשרי.." הוא נשמע מודאג. שלחתי לו הודעה.
"ג'ייסון, אנחנו צריכים לדבר." שתי דקות לאחר מכן קיבלתי הודעה נוספת.
"זה לא נשמע טוב.."
"למה אתה מתכוון?"
"בדרך כלל ששיחה מתחילה ב-'אנחנו צריכים לדבר' היא לא נגמרת טוב.."
"הבנתי.. טוב אני יגיע אלייך ונדבר, ביי בינתיים."
הנסיעה הייתה אומנם קצרה אבל היא נמשכה נצח! כשהגענו בריאן אמר לי שיחכה לי מחר באותה השעה ושהוא מקווה לראות את ג'ייס איתי. גם אני מקווה.
עליתי לדירה של ג'ייס.דפקתי על הדלת והיא נפתחה מיד, הוא חיבק אותי חזק, חיבוק מתוח כאילו הוא שומר עליי שאני לא ילך.. הרחקתי אותו קצת.
"את הולכת להיפרד ממני נכון?" הוא אמר באכזבה, היו לו דמעות בעיניים.
"לא! לעזאזל מה עובר עליך? למה שאני ייפרד ממך?? חיכיתי לך כל החיים!" אמרתי ולא נתתי לו הזדמנות לענות. נישקתי אותו. הפעם הוא הרחיק אותי, מתוח אפילו יותר.
"אז אני לא מבין, אם לא רצית להיפרד ממני אז מה קרה?" הוא אמר, הוא ניסה לשמור על הרוגע אבל שמעתי את הלחץ בקולו.
"יש לי משהו לספר לך, זה קשור לבחור שירה בך. אני יודעת מי הוא." הוא עיוות את פניו בכאב כשהזכרתי את אותו הערב.
"ספרי לי.." הוא אמר בהיסוס, לא בטוח שהוא רוצה לדעת.
"כדאי שנשב." אמרתי והובלתי אותו למיטה בקצה החדר. רעדתי מפחד, לא ידעתי איך הוא יגיב. הוא ראה את זה ותפס אותי חזק.
"מה יש לך אשלי, את מתחילה להלחיץ אותי!"
"טוב.." אמרתי בקול רועד.
מאיפה להתחיל..?" שאלתי.
"מההתחלה." הוא ענה.